פורום פסיכולוגיה - פעוטות

בני בן שלוש וחצי. ילד פיקח ובוגר. כבר לפני חצי שנה (והרבה לפני חבריו לגן) נגמל בלילה מחיתול - לעיתים אף התעורר בכוחות עצמו בלילה והלך לשירותים (שותה הרבה מים מבקבוק לפני השינה כגורם מרגיע).

לפני כחודשיים שלושה החל (ביוזמתו ובלחץ קל שלנו) ללכת לשירותים לעשות קקי ואף מספר פעמים בהצלחה.

לפני כשבועיים נתקף באיזה וירוס והחל לשלשל ולהקיא במשך שבועיים. בתקופה זו אפשרנו לו לבקשתו להשתמש בחיתול. בשל השילשול הרבה פעמים לא הספיק לבקש חיתול ופיספס בתחתונים או שהצואה "נזלה" מהחיתול - דבר שגרם לו מבוכה ותחושת תסכול.

השתדלנו להתייחס למקרים בקלילות אך הוא כעת גם לאחר התאוששות מלאה ממשיך להתעקש על חיתול (ואף שואל כל פעם מחדש לפני שעושה האם החיתול מאוד גדול - כדי לוודא שיכיל הכל ולא "יגלוש החוצה").

בגן הוא מתאפק לא ללכת לשרותיםפ כשצריך קקי משום ששם נהוג רק ללכת לשירותים וללא חיתולים -

כנראה בעקבות עצירות קלה של יום יומיים כעת הוא מתלונן על כאב לאחר עשיית צרכים בחיתול (התייעצות עם רופא מעלה כי אין צורך בטיפול - מדובר בגירוי קל סביב האזור) שנעלם לאחר מספר דקות. הוא גם מסרב ללכת לשירותים בטענה כי שם "כואב יותר".

אני מניחה שכתוצאה מכך הוא אף התחיל להרטיב בלילה (לא תמיד).

כרגע אנו בוחרים לאפשר לו עדיין לבחור בין חיתול ושרותים בשל הפחד מכאב אך אני מניחה שהכאב יחלוף מהר ואיני רוצה שימשיך ויהיה הילד היחיד בגן שעדיין לא עושה בשרותים - לא רוצה לגרום לו מבוכה והתאפקות.

מה לעשות? האם לסמוך על האינטלגנציה הריגשית שלו ולחכות שוב שהצורך יבוא ממנו או שהפעם יש ללחוץ עליו יותר?