פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

האמת היא שיש לי כמה בעיות, את הבעיה של היקשרות לאנשים החלטתי להציג ראשונה כיוון שהיא זו המטרידה ביותר. מאחר והעבירו את הודעתי מפורום לפורום קיבלתי את התחושה שאולי נעמנים מלענות לי כך שהחלטתי להיותת פחות ספציפית ולהציג את מצבי בכללי. למרות שכאן בפורום זה לא הצגתי את הבעיה נראה לי שאני אעשה זאת כיוון שאני מאוד מסוקרנת לקבל תשובה.

אז ככה,

כמו שציינתי כבר אני בת 18 אני מתמודדת עם תופעה שמאוד קשה לי. מאז שאני זוכרת את עצמי יש לי נטייה להיקשר לאנשים מחוץ לבית לרוב אלה אנשים מבוגרים שיכולים לשמש לי כאם או אב. אני נקשרת לאותם אנשים ברמה מאוד קיצונית, יש בי רצון עז להיות איתם כל הזמן לדבר איתם כל הזמן, מרבית הזמן אני עסוקה במחשות על אותם אנשים והם ממש מטרידים אותי ברמה גבוהה, אני מוצאת את עצמי גם דואגת לאותם אנשים יותר מאשר אני דואגת לבני משפחתי. כאשר יש תקופה שאני ממש קשורה לאדם כזה אני יכולה להגיד שבחלק מהמקרים רמת התפקוד שלי יורדת וקשה לי לתפקד אני מרגישה געגועים תמידיים לאותו אדם, יכולה לבכות רק ממחשבה עליו,הוא יכול להפשיע לי מאוד על מצב הרוח לטוב ולרע. אני נקלעת למצב שהאדם הזה הוא האדם החושב לי ביותר ואני חיה בתחושה שבחיים לא הרגשתי שאני צריכה כל כך אדם בחיים שלי. הקשר שלי עם ההורים כלל לא טוב אני לא מדברת איתם על כלום, ואני מרגישה שאף פעם לא נתנו לי את החום והאהבה שציפיתי לה, אני מרגישה שגדלתי עם חסך רגשי עמוק מאוד. יכול להיות שזה העניין? שאני מחפשת מחוץ לבית מה שאין לי בפנים? אני מרגישה כאילו אמא שלי מנסה לתקן את המצב ואת הקשר אבל אני לא רוצה אני מרגישה שאני כבר גדולה וזה מאוחר מידי.....

אודה לך אם תחווה דעתך על מצב זה

תודה