פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

גם אני כמו שעלה כאן - נקשרת לדמויות טיפוליות באופן מאד חזק (לאמהות..) - עד היום היו שלוש כאלה, שתיים לפרקי זמן קצרים, האחת - היא מנהלת ביה"ס והמחנכת שלי לשעבר - לתקופה מאד ארוכה, עד היום (אני בת 19). סיימתי תיכון בשנה שעברה, והיום כשאני בצבא - אני מדברת איתה (טלפונית) יותר מאשר עם ההורים (הרבה יותר), ולמשל בטירונות - הייתי מתקשרת אליה בשעת הת"ש ולא אל ההורים, וכשאני חוזרת הביתה - אצלה אני מבקרת דבר ראשון.

היא גם מאד אוהבת אותי,כך היא אומרת. אני רואה זאת בדברים הקטנים - למשל אנחנו יכולות לשבת יחד בביתה ולראות טלויזיה ואז היא פתאום משחקת לי בשיער :)

ועוד.

אבל גם אני סובלת מהעניין, כמו שתיארה ssss, חושבת רק עליה, חוששת מהתלות, נעשית דומה לה בכל דבר וכו'.

גם אני לא בקשר טוב עם ההורים, אבל ההבדל הוא שאני לא חושבת שסבלתי מחסך רגשי בילדות. אני הבת הבכורה, ואחותי נולדה כשהייתי בת חמש, ועד אז כולם היו סביבי (כך אמא שלי אומרת כל הזמן). ואולי הקשר לא טוב, ולא קרוב, אבל אמרו לי תמיד שאוהבים אותי והיו גאים בי וכו'. אז למה אני בכל זאת מחפשת לי אמא אחרת?

מאיזו עוד סיבות זה יכול לנבוע לדעתך, מלבד הרעיון שהעלית, בנוגע לחסך הרגשי?

(מה לא בסדר בי?)

תודה