פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

תודה על ההתייחסות. אני לא יכולה להתקשר למספר הזה. אני פשוט לא יכולה לדבר במילים על זה. כאילו המילים פשוט לא יוצאות לי מהפה. אני מעדיפה לכתוב. יודעים על זה 3 אנשים ו2 מהם בגדו בי שבוע אחר כך. אז בזמן האחרון אני לא ממש משתפת אנשים במה שקורה לי. פעם הייתי מאוד נאיבית, מאוד! הייתי נורא פתוחה עם אנשים ולא הייתה לי שום בעיה להתחבר לאנשים. עכשיו, אני בקושי מספרת משהו לחברות שלי ומנסה להמנע מהכרויות עם אנשים חדשים (שמא אני "בטעות" אסמוך גם עליהם וגם הם יבגדו בי בסוף). אני לא רוצה לשתף את ההורים בשום דבר כי באמת יש להם מספיק על הראש ולא נראה לי שהם יוכלו לעזור. אני אוהבת אותם מאוד ובקשר מאוד טוב איתם אבל עדיין יש דברים שאני לא יכולה ולא רוצה לספר להם. חשבתי פעם ללכת לפסיכולוג ואז חשבתי שהוא גם יבגוד בי וילך לספר להורים. =/

ההורים נותנים לי הרבה תשומת לב. וכל יום עושים לי שיחות מוטיבציה שאני אמשיך לקרוע את עצמי בלימודים. בחודשיים האחרונים זה הנושא של הבית =/

בקיצור, אין לי ממש עם מי לדבר ככה על הכל. וכמה שאני מנסה לא להיות בדיכאון ולהמשיך, קצת קשה עכשיו....... אני מרגישה כאילו אני בבוץ תובעני ובמקום שאנשים יבואו להושיט יד ולנסות להוציא, הם דוחפים אותי עמוק יותר לתוך הבוץ.....