פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

שלום .

אני בן 18. לומד בכיתה יב'

העניין הוא שאני אוהב להיות בבית, כיף לי בבית, כולי אושר ובלי חרדות בכלל

כשזה מגיע ליציאות עם חברים אני תמיד מוצא כל מיני סיבות בשביל להישאר בבית, חשבתי לעצמי לעומק למה אני עושה את זה?והמסקנה היא פשוטה, לא נהנה איתם,ומעדיף לראות איזה סרט טוב, או ללמוד קצת, או במחשב.

חשבתי לצאת עם חברים אחרים וגם איתם אני לא נהנה!

לא נהנה לצאת! לא נהנה ללכת למועדונים לא נהנה בפאבים, לא מסעדות ואפילו סתם לשבת עם חברים בבית אני לא נהנה. אוהב להיות עם עצמי לבד, מזה אני מקבל סיפוק של הנאה כלשהי.

אני בנאדם שאוהב את החיים, שחושב הרבה על העתיד ועל הלימודים שלי וכיום אני עובד כ-3 פעמים בשבוע ואפילו מחזיק אוטו לבד.(בשביל נסיעות לעבודה או סתם לצאת לבד עם עצמי)

יש לציין שבגיל13-14 לא היה יום שלא יצאתי מהבית,הייתי אם לא הילד הכי פופולורי וחתיך בשכבה ומוקף בחברים ובבנות וכל זה ירד לטמיון בגיל 15 .

השאלה היא כזאת: האם זאת צורת חיים נורמלית לנער בן 18 ? לי אישית זה לא מפריע..

האם זה איזושהי בעייה שאני אוהב להיות לבד?