פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

שלום.

קוראים לי מריאלן ואני בת 17.

כשהייתי קטנה אבא שלי היה מכה את אמא שלי.

אני לא נולדתי בארץ ובארץ מולדתי דיי היה מקובל להכות את הנשים.

אבא שלי וסבא שלי הרביצו לאמא שלי כשהייתה בהריון עם אחי. בעקבות זה יש לו פגיעה מוחית.

כשעלינו לארץ אבא שלי עדין לא הפסיק להכות את אמא שלי. הוא נכנס לכלא בשלב מסויים. אימי ואני גרנו במקלט לנשים מוכות לתקופה קצרה. אחותה של אימי רצתה שההורים שלי התגרשו והיא נסתה לשכנע את אימי.

אבא שלי יצא מהכלא וההורים לי לא התגרשו. מכיוון שאחותה של אימי רצתה שהם יתגרשו אבא שלי לא רצה שאמא שלי תהיה בקשר עם אחותה או עם כל המשפחה שלה.. אבא שלי הפסיק להכות אמא שלי כשהיא הייתה בהריון עם אחותי.

אני שונאת את כל הצד של אבא שלי. הם היו הגורם העיקרי לזה שאמא שלי קיבלה מכות בכל יום. סבתא שלי שהייתה משקרת לאבא שלי. סבא שלי שכ"כ אהבתי ולא הייתי מודעת לזה שבגללו אח שלי לא גר בבית. הדודות שלי שעודדו אותו להכות אותה. אני שונאת כל אחת ואחת מהן.

עד לפני שנה לא הכרתי אף בן דוד מצד המשפחה של אמא שלי. אני לא רואה אותם ולא יכולה לדבר איתם . אני עושה זאת רק דרך המחשב. אני לא הלכתי לאף בר מיצווה של בני דודים שלי לשום יום הולדת ולשום אירוע שהיה במשפחה שלהם. אני לא יכולה להסביר את כעסי יותר מזה. אני פספסתי הרבה דברים. נכחתי לדעת שיש לי בני דודים נפלאים. הם עוזרים לי בכל דבר שאני צריכה.

אני כבר לא יכולה לסבול את אבא שלי אני כל יום מתאפקת לא להתפרץ עליו.

אני כבר רוצה להיות בת 18 ולעזוב את הבית. אני לא רוצה לראות את הדודות שלי מצד האבא שאני כ"כ שונאת. ובעיקר את סבתא שלי שכל הזמן מנסה להסית את אבא שלי נגדי ונגד אמא שלי.

כשאני מסתכלת על על הדודות שלי ועל סבתא שלי אני פשוט רוצה לקחת סכין ולהרוג אותן. אני כ"כ רוצה להזחיר להן על זה שאני גודלת בלי אח, על זה שאמא שלי סבלה, על זה שאני הולכת לישון כל יום עם דמעות בעיניים.

יש בתוכי המון כעס ואני לא יודעת איך להרגיע אותו.

אשמח לקבל תגובה.

תודה מראש.