פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

אני בת 16.

יש לי 3 חברות שלומדות בבית ספר אחר משלי. שלושתן באותה כיתה וחברות מאוד טובות. עם שתיים מהן אני פחות בקשר אבל אחת עד השנה הייתה בשבילי אדם מאוד חשוב. הכרנו בכיתה ז', ומאז היינו חברות מאוד טובות. בכיתה ט', כשכל אחת הלכה לתיכון אחר, הרגשתי שהקשר עדיין ממשיך להיות מעולה: היא התקשרה, התעניינה, נפגשנו, דיברנו הרבה.. אפשר לומר שכלום לא השתנה. השנה - פתאום הגלגל התהפך. פתאום אין לה זמן, היא לא מתקשרת, לא מתעניינת, כל הזמן נפגשת עם השתיים האחרות ולא מסוגלת להראות קצת סימפטיה. הגענו למצב שאני, שמסיימת כל יום ללמוד בערך ב4-5 ועוד עובדת אח"כ מסוגלת להרים טלפון וליזום מפגשים והיא, שמסיימת כל יום ב12-1 לא מסוגלת להרים טלפון אחד בשבוע אפילו. כשאני מתקשרת, רוב הפעמים אין לה זמן לדבר איתי והיא מבטיחה לחזור אליי ופשוט לא חוזרת. למשל לפני ארבעה ימים התקשרתי אליה.. היא עבדה בדיוק, אז היא אמרה שהיא תתקשר למחרת בצהריים.. עד עכשיו אני מחכה לשיחה.

עשיתי איתה על העניין אלפי שיחות. דיברתי איתה, הסברתי לה את המצב, ניסיתי שהיא תבין שאני מצד אחד ממש לא רוצה "לכבול" אותה ולתת לה להרגיש חנוקה או משהו, ולהעיק עליה עם הקשר הזה.. אבל מצד שני- היא כל הזמן אומרת שאני כן חשובה לה וכן חשוב לה הקשר.. אז איפה ההוכחה? הסברתי לה שאני מרגישה זלזול כל כך גדול מצדה, מזה שהיא לא מסוגלת אפילו להרים טלפון אחרי בגרות שהיא יודעת שיש לי, כשאני לכל דבר קטן שקורה אצלה מסוגלת לשים לב ולזכור ולהתעניין.

היא ניסתה להעביר קצת את האשמה אליי, אמרה שאני גם לא ממש מתקשרת (הסכמתי איתה למרות שזה ממש לא נכון, פשוט כי לא רציתי להמשיך ריב) ושמה לעשות שאין לה זמן. אין לה זמן, נכון.

אני יודעת שנמצאות בידיי שתי אפשרויות עכשיו:

להתעלם, ולהמשיך להתעקש- ולקחת בחשבון להתבאס מכל המצב ולהתעצבן, כי אני יודעת שאין סיכוי שזה/היא ישתנה/תשתנה. זו היא, ואני אצטרך אולי לקבל את זה. או האפשרות השניה: לוותר על החברות הזו, שחשובה לי מאוד. אני יודעת שברגע שאני אוותר עליה, אני ארגיש חלל מאוד גדול, כי היא באמת כמו אחות בשבילי, ולאבד אותה זה בשבילי כמו לאבד חצי שני שלי.. ולאבד אותה - גם אומר לאבד חלק גדול מהקשר שלי עם שאר החברות שלי (גם ה2 הנוספות וגם עוד כמה).

אני באמת במצב מסובך וחסרת אונים.

מה אפשר לעשות?