פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

החיים שלי לא כל כך מעניינים

אני רבה עם אבא שלי הרבה כי שנינו עומדים על שלנו ולא מוכנים להודות בטעויות שלנו אבה שלי כל הזמן צועק עלינו (עלי ועל אח שלי) ולא נעים לי להיות לידו וכל דבר מעצבן אותו אפילו כשיש דף על הרצפה הוא מתעצבן וצועק ואני לא יכולה לשתוק ולתת לו לצעוק עלי אז אני עונה לו והוא אומר שאני מתחצפת עליו וכשאני אומרת שזה לא נכון הוא מתעצבן עוד יותר. אני חושבת שהוא צריך ללכת לפסיכולוג לא אני אבל אני לא רוצה להגיד לו את זה. אני גם כל הזמן רבה עם אח שלי הקטן בן ה-11 הוא נודניק לא נורמאלי ובנוסף הוא היפראקטיבי. שכל היום משגע את כל העולם וכל הזמן מדבר בלי הפסקה. אבל כשאני מחוץ לבית אני לא חושבת על זה ואני מצליחה ליהנות מהחיים בילדיהם. כשאני עם חברות אני ממש שמחה אני כאילו משהיא אחרת. אז זה לא מטריד אותי הרבה. רק כשזה קורה...

אני בנוסף מאוד רוצה לרדת במשקל כי יש לי ירחיים גדולות וזה מרגיז. מה עוד אפשר להגיד על החיים שלי אני בסדר יש לי חברות יש לי חתול גדול ושמן בשם ג'ינג'י וחתולה קטנה בת חודשיים בשם סני (כמו שמש). בלימודים אני טובה במתמטיקה מאוד וזה הולך לי ממש בקלות אני אפילו לא עושה שיעורים. ואותו הדבר במדעים ובפיזיקה (אני כיתה ט') אני יודעת לסכם טוב כך שזה עוזר לי בהיסטוריה ובעוד מקצועות (אם יש לי כוח ללמוד) אבל בשפות חוץ מעברית כמו אנגלית וערבית אני גרועה אין מילה אחרת פשוט גרועה. אני חושבת שזה בגלל שאני לא לומדת אני כל היום משחקת במחשב כמו ילדה קטנה. בקיצור החיים שלי משעממים. אבל כשבא לי התקף כזה של עצב אני לא חושבת על כלום שום דבר אני פשוט יושבת ולא חושבת על כלום ואני עצובה בלי לדעת למה וזה גורם לי לבכות. זה יכול להיות בכל מקום שאני נמצאת לפעמים באמצע שיעור לפעמים ליפני השינה אני לא יודעת מה זה, כי אני לא ילדה כל כך אומללה כיף לי בדרך כלל ואני צוחקת הרבה תישאלו את אסתר.

תודה גידי ואני חושבת שהפורום שלך נהדר

נ.ב : אני לא רוצה לספר כלום להורים שלי. ויש לנו בבית הספר יועצת ממש לא טובה.