פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

אני מקווה שתוכלו לעזור לי.. אני נקלעתי למין מצב שכזה שבעצם מעיד על משהו גדול ועמוק הרבה יותר..

אז כל המצב הזה שלי מתרחש בצופים... אני בצופים, ובצופים כל שנה מקבלים תפקיד אחר, משבצים אותך לתפקיד אחר, לפי הרבה שיקולים. בכל מקרה השנה קיבלתי תפקיד לא מזהיר, ז"א יחסית לחברות מהשכבה שלי, שכולן קיבלו תפקידים הרבה יותר טובים משלי. ודי הדחקתי את העניין הזה כל השנה, אבל עכשיו זה שוב שב ועלה. מין תחושת עלבון כזאת, כאילו לא סומכים עלי, כאילו לא חושבים שאני מסוגלת לעשות משהו, שאני לא מספיק טובה בשביל משהו. הכל עלה לי מחדש בגלל שבכל סוף שנה מרכיבים ועדה שאמורה לשבץ את התפקידים בשבט של שנה הבאה. ז"א להחליט מי יעשה איזה תפקיד. בסוף שנה שעברה רציתי להיות בועדה וחברה שלי עשתה לי משהו מאד לא יפה שמאד העליב אותי ובכל מקרה בסופו של דבר לא הייתי בועדה למרות שרציתי. והשנה שוב רציתי להיות בועדה. אבל שוב פעם, אני לא יודעת למה, כנראה אנשים חושבים שאני לא מספיק טובה בשביל זה או משהו, הצעתי את עצמי והכל, אבל היום נפגשתי עם כמה חברות ושמעתי כמה בנות מדברות על זה ואומרות "אה, אז גוץ וגוצה, אתם בועדת שיבוצים, נכון?" סתם ככה, בלי שום בחירות או משהו (למרות שאמורות להיות בחירות, אבל אני לא בטוחה שעשו). וזה ממש העליב אותי, ממש. העניין הוא שהן באמת חברות שלי, כולנו בקשר טוב מאד ואכפת להן ממני והכל, ואני באמת סומכת עליהן. ז"א הן באמת חברות טובות שלי. אבל פתאום מגיע הקטע הזה, ואני לא מצליחה להבין. וזה ממש מעליב אותי, ממש. זה כמו אגרוף בבטן. החברים שלך חושבים שאתה לא מספיק טוב בשביל משהו. וההרגשה היא שדורכים עלייך. זה כל כך מעליב. ואני לא יודעת מה לעשות עכשיו. אני יודעת שהן לא עושות את זה בכוונה, הן גם בכלל לא עשו את זה בצורה מגעילה או משהו, ממש לא. פשוט החליטו להתעלם מזה שגם אני רציתי, כנראה כי הן חושבות שאני לא מספיק טובה בשביל זה או משהו. אני אישית חושבת שאני כן יכולה לעשות את זה בצורה טובה מאד. באמת! כנראה שכלפי חוץ זה לא נראה ככה, אני לא יודעת, אולי נראה להם כאילו אני לא מספיק חזקה בשביל זה או משהו. לא יודעת. אני יכולה עכשיו ללכת אליהן ולשאול "נו, אז מה עם הועדת שיבוצים? בלה בלה.. רגע, אבל גם אני רציתי להיות! איך כבר בחרתם בלה בלה..." בקיצור להתעקש על זה. אבל העניין הוא שאולי באמת כולם חושבים שאני פשוט לא מספיק טובה בשביל זה, ואז במילא לא יבחרו בי גם אם יעשו בחירות. לא יודעת. מה לעשות, אולי אני פשוט צריכה להכיר בזה שדברים כאלה לא מתאימים לי ושזה פשוט לא הולך לי, כנראה שלאחרים יש את הרושם שאני לא מספיק טובה בשביל זה או משהו, שזה פשוט לא אני, וזה לא משנה כמה אני רוצה, יש דברים שאני פשוט לא מתאימה להם. אבל מצד אחר חשוב לי להתעקש על זה, באמת רציתי השנה לעשות את זה, זה חשוב לי. ולי ביני לבין עצמי אין ספק שאני יכולה לעשות את זה טוב. אז חשבתי לשאול אותן בצורה ישירה אם הן חושבות שאני פשוט לא מספיק טובה בשביל זה, ונראה מה הן יגידו. ולהגיד להן שבכל מקרה זה העליב אותי. אני לא יודעת. ממש עשה לי הרגשה נוראית, וזה גורם לי לסיים את השנה בצופים שובפם בהרגשה מחורבנת ושובפם להטיל ספק בחברות שלי ובעצמי. בקיצור יש לי שלוש אופציות- או להתעקש ולברר, או להשלים ולשתוק, או סתם לדבר איתן על זה.

ומה שכתבתי בהתחלה, שזה מעיד על בעיה הרבה יותר גדולה- העניין הוא שאני מאז ומתמיד הייתי די חסרת בטחון בהכל. יש לי מין חוסר בטחון שורשי שטבוע בי. וכשאני ביני לבין עצמי אני הכי מעריכה את עצמי בעולם, אני אוהבת את עצמי מאד, באמת. אבל כשזה מגיע לזה שאני מול אחרים פתאום הכל נעלם ואני נעשית מעורערת וחסרת בטחון כמעט לגמרי... יוצא לי הרבה פעמים להרגיש ככה, הרבה יותר מדי, והאמת היא שכבר נמאס לי להרגיש ככה. אוי וואי, כמה כתבתי... מקווה שתענו לי פה ותודה מראש!