פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

שלום.

בזמן האחרון אני מוצאת עצמי בודדה משום שחברות כבר אין לי.

יש לי חבר כבר כשמונה חודשים ואני באמת אוהבת אותו, אבל אני מרגישה בחסרון של חברות, כלומר התרחקותי מחברות לא נבעה מכניסתי למערכת יחסים עם הבחור. חברה אחת הקשר איתה היה פעם כל כך צמוד, נפגשנו יום יום ולמשך שעות עד שהכירה בחור אחד ונעשו זוג. מאז שנעשו זוג היא פינתה זמן מכובד מחייה למענו וזאת על חשבון הזמן שהיינו מבלות יחד, לאט לאט פחתו הפגישות שלי איתה והיא מעניקה וממשיכה להעניק לו את רוב זמנה. לא אכפת לי כמה היא משקיעה בו ומה ההשלכות של זה, רק אכפת לי שזה בא על חשבוני, ולא בגלל שאין לה איזה תחליף, כי אני מאמינה שלכל אחד יש, כמו שבגלל שלאט לאט אני מאבדת את אמוני במוסד שנקרא ידידות ואני מבינה שמאחורי כל מערכת יחסים עומד אינטרס, זה מחליא. היו לי חברות רבות עם חלקן רבתי מתישהו מה שבכלל ערער את אמוני בחברות, אחת מהן די עשתה קטע מלוכלך ואיבדה לגמרי את האמון שלי בה כבן אדם, בקיצור אני מרגישה את האינטרס שיש בכל אחת בעניין החברות איתי. ידידים יש לי המון ובנים בתור ידידים הם מקסימים לדעתי, אך לרוע המזל תפקידם הצבאי מונע מהם להיות בבית לזמן ממושך וכך ניתקו להם קשרים... את החוסר בחברה שוקד אותי לאחרונה אני ממלאת במפגשים עם חבר שלי וחברים שלו, איתם אני נהנית ומרגישה שייכת באמת - אך איני שוכחת את מקומי, אני חברה של חבר שלהם ולא חברה שלהם. זה מתסכל אותי:\ לפעמים הוא פוגש את חבריו ואני מפרגנת ואני שמחה בשבילו מכל הלב אב עמוק בפנים מפריע לי כי בזמן שהוא מבלה איתם לי אין עם מי לבלות זה מתסכל. ואני פוחדת שבעתיד יהיה קשה לי לפתח ולשמור על קשרים מחוסר האמון שכבר יש לי.. ואני לא איזו בדדניקית לא חברתית, אני מאוד חברותית ובאמת שכיף איתי אבל מנסיבות שכבר פרטתי ולעתים מבחירה שלי ניתקו להם קשרים, וכך אני מוצאת את עצמי כשחבר שלי בצבא מחפשת למי לחייג, אך אף אחד אינה זמינה... אני מתוסכלת מעצם היותי בן אדם באמת חברותי ואוהב בני אדם פשוט איבדתי את האמונה בחברות. :\!!!