פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

אני בחורה בת 19 עליתי לארץ רשמית לפני שנה משפחתי נשארה בחו"ל בסך הכל אני מגיל 17 לא בבית (הייתי בארץ במסגרות לעולים)ובסופי שבוע חגים וכו' אני אצל דודים שלי ולפעמים סבתא שלי(אמא של אבא) למרות שהיא בעדיפות אחרונה (אשה קשה ומרירה)

התחלתי לימודי תואר במחשבים גרתי במעונות(אימי הכריחה אותי לגור שם אני לא רציתי)

אחרי חצי שנה הרגשתי שאני לא רוצה את הלימודים האלה , אני רוצה משהו אחר שאני אוהבת בתחום אבל לא לתואר, כשהודעתי לאימי (לאחר פחדים ופיתחתי בעיות רפואיות כתוצאה מהמתח מה היא תגיד?) חרב עליה עולמה והיא צרחה בטלפון שאני צריכה ללמוד לתואר ולא סתם קורס ש"כל מפגר יכול" התחלתי לפתח חרדות ומצוקה בשינה בלילה, התעוררתי עם קשיי נשימה, ולסת כואבת

לדודה שלי (אשתו של אח של אבי) יש אחות בת 39 רווקה גרה ביחידה נפרדת בחצר הוריה, אני מרגישה מאוד נוח להגיע לשם יש לי פרטיות וכל מה שאני צריכה, היא בחורה מקסימה (כולם חושבים כך משפחה חברים וכו')וכך אני מרגישה בת בית במשפחה שלהם מאוד אוהבים אותי ותומכים אם אני צריכה משהו, להפתעתי הרבה גיליתי שאימי מקנאה בה וטוענת שזה לא מקום בשבילי שאני צריכהלהיות עם בנות גילי ועוד כל מיני תרוצים כדי שלא אהיה שם,נסעתי לחופש של שבועיים לבית הורי בחו"ל ומאז ועד היום 4 חודשים הוריי מחזיקים אותי נגד רצוני (יותר בא מצד אימי שמשתלטת על אבי מאחר והוא אמר לי בהתחלה שיתמוך בי) התרוץ של אימי הוא שאני לא אחזור לבית של אחות של דודה שלי זה לא חברה בשבילי והיא רווקה וזה עלול להשפיע עליי וכו' ושאלך לסבתא שלי(אמא שלי כשמגיעה לארץ לא ישנה אצלה אפילו לילה)אני רוצה לציין שהמשפחה הזו מאוד היטיבה עימי ותמכה בי לאורך כל הדרך וקיבלו אותי יפה בשבילם אני כמו עוד נכדה בבית ואחיינית נוספת עבור הבחורה הנ"ל, הסיפור ארוך ובנתיים אני סובלת ובוכה לבד ומצבי הבריאותי מחמיר והורי בטוחים שהם צודקים אני יודעת שאבי נשלט ע"י אימי וכך אני רואה את אחיי שלא מעזים לאמר את דעתם אני הבכורה יש לי עוד חמישה אחים, אמרתי להורי בואו נלך לייעוץ לפסיכולוג , אימי אמרה שלא מאמינה בפסיכולוגים והיא צריכה לשלוט בי עד שאתחתן! ואמרה שאני מוכנה לוותר עליה כדי לחזור לאחות של דודתי ומשפחתה, ושהחלפתי משפחה וכו'

אני רוצה לארוז מזוודה ולברוח להם,לחזור לארץ, המשפחה בארץ יודעים את הסיפור וכואבים את מה שעובר עליי ניסו לדבר איתם ולא עוזר,למזלי מהם יש לי תמיכה ועידוד וביתם פתוח לפניי בכל עת,וזה מאוד עוזר לי לשרוד את הסיוט הזה.האם יש משהו בדברים שלהם? אני יודעת שלא אבל הם מצליחים להוריד לי את הביטחון בכל החלטה שלי, לאחרונה אני מרגישה שאימי נחלשת במאבק מולי (מדי פעם אני מצלצלת לארץ למישהי שמכירה אותי ומטפלת גם במיקרים כאלה והיא מחזקת אותי)

הבנתי שאצלינו בבית לא נעשה תהליך הספרציה..אני מתעקשת לחזור לארץ למקום ששם היה לי טוב סביבה תומכת, בית עם פרטיות ,כל היום במסגרת הלימודים הייתי עם בנות גילי ובערב חזרתי לבית של אחות דודתי מה לא בסדר בזה? למה אמא שלי הסטרית וצורחת כל הזמן נמאס לי וקשה לי להתמודד מול הוריי האם לוותר להם? ולוותר על מה שטוב לי

אבל זה מדכא אותי אני לא שמחה 4 חודשים לפני כן הייתי אדם מאושר,אציין כי אבי הציע לי בשקט ש"אתן את הבום עד הסוף ולאימי זה יעבור" כלומר שאארגן כרטיס טיסה ממשפחתי שבארץ, מכיוון שאינו יכול לתת לי כסף ללא הסכמתה של אימי ומעוניין לראות ולהראות לה שהכל בא ממני וזו החלטה שלי, סליחה על אריכות הדברים השתדלתי לקצר...בבקשה אני צריכהעידוד והסבר למה שקורה פה....