פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

יש לי חבר כבר חודשיים וחצי, אנחנו מאוד אוהבים.

הוא מספר סיפורים על חייו, טראומות שקרו לו, בתחום המיני, הרגשי, והפיזי מגיל קטן מאוד שלא אפרט מחשש שאנשים שאני מכירה יקראו, הוא חווה המון חוויות של ניצול מיני שהתפרשו על ידיי חבריו ללימודים שהוא "זיין", כאשר הוא מספר פרטים כאלה או אחרים על חייו שנשמעים מופרכים או לא הגיוניים אנשים אומרים עליו שהוא חרטטן ולא מאמינים לו, עוד תופעה שחלה אצלו, הוא סמוך ובטוח שבני האדם לא נועדו ללכת על שתיים, והוא דוגל בהליכה על ארבע, הוא הלך למטפלים כאלה או אחרים שניסו להביא אותו לכך שיחשוב שהליכה על שתיים היא הבריאה והוא טוען שבכלל הליכה על שתיים יש לנו כל כך הרבה בעיות גב, הוא הרגיש שחברת האנשים מנדה אותו, לכן התחבר מאוד עם חתולים והוא מתנהג כמוהם, כיום הוא הולך על שתיים, לפעמים כשהוא איתי הוא מרגיש בטוח ללכת על ארבע.

יש עובדה מוצקה מאוד לכך שהוא לא חרטטן, אני חוששת שהוא סובל מהפרעה דיסוציאטיבית, הוא בעל שתי אישיויות מובהקות, האחד מאוד חמוד ורגיש שנוטה להלחץ ולהיות חסר אונים במצבי לחץ, הוא פוחד לפגוע בי, ואם אזיל דמעה אחת הוא ירוץ הביתה בהרגשה שהוא לא ראוי לי ויש לו נטיה להאשים את עצמו, הוא אדם ששם את צרכי האחר לפני צרכיו שלו, הוא מאוד עדין בעל מבט תמים ונטייה להאמין, לסמוך על אנשים, להאמין בקיום כזה או אחר של דברים על טבעיים.

האישיות השניה היא זו שהתפתחה בגיל 13 עקב טראומה שעבר, והוא בעל מבט קר ונראה לפעמים מרושע, כך גם החיוך שלו,טון הדיבור שלו שונהת ומוגבה או מונמך לפי חומרת ההתנהגות שלך כלפיו, וכן שפת הגוף שונה לחלוטין. הוא בעצם נועד כדי להגן על האישיות הראשונה, במצבי לחץ הוא רגוע,ושומר על קור רוח ויודע איך להתמודד, הוא יותר אגואיסטי, אם מישהו פוגע בו או באדם שחשוב לו הוא עלול ללמד אותו לקח, והוא לא מלמד לקח בעזרת מילים, אלא בעזרת הגוף, (אולי כי אביו התייחס למכות ככלי חינוך), הוא לא פוחד לפגוע בי אם הפגיעה נועדה ללמד אותי משהו על עצמי, הוא אף פעם לא הרים עלי יד ואני לא רואה אצלו גילויי אלימות, זה קורה רק כשהוא כועס, זה קורה לעיתים נדירות ויש לו פתיל ארוך מאוד מאוד. ואין דבר שהוא עושה סתם. הוא סבור שכל הרגשות האנושיים הם אוסף של אינטרסים, כך גם אהבה, הוא אינו מאמין באהבה אך הוא מצהיר פעמים רבות שהוא אוהב אותי, הוא לא כל כך סומך על אנשים, ולא מאמין בקיומו של אלוהים או דברים רוחניים כאלה או אחרים, הוא יותר אגרסיבי בניגוד לאישיות הראשונה שלו.

בהתחלה ברגעי ההתחלפות שלו, הייתי בשוק, מהמהירות שהוא לובש דמות אחרת, ובעיקר הייתי נבהלת מהאישיות השניה שלו, שתמיד יצא לי לפגוש אותה במצבים שאכזבתי אותו, לכן הוא נזף בי ודיבר איתי על כך וכך דברים, בזמן האחרון נקשרתי גם אליו ואין לי בעייה עם אף אחד מהצדדים ואני מאוד מאושרת...

העלתי בפניו את הסברה, שאולי יש לו פיצול אישיות, התחלנו לחקור וגילינו שיש לו סימפטומים זהים לסימפטומי ההפרעה הדיסוציאטיבית, הוא סיפר לי שבחטיבה(כיום אנחנו בני 17) הוא הלך לפסיכולוג, שבדק לו את הדופק, לחץ הדם וההזעה בידיים, במצבי לחץ או מבוכה לכל אישיות וגילה שאכן יש הבדלים פיזיים ניכרים בין שתי האישיויות.

הוא אתלט יוצא דופן וצייר מעולה, וגם סובל מהפרעות קשב (הוא אומר שלפעמים הוא שומע את האישיות השנייה מדברת איתו ברקע) ודיסלקציה. שכשחקרתי, גיליתי שתופעות אלה אופייניות לאנשים בעלי הפרעה דוסיציאטיבית. השיא היה כשצילמנו את שתי האישיויות והראתי את אישיות אחת לאישיות השינייה ולהיפך, הקשוח צחק מעט ואמר שהוא באמת מאוד שונה, ואילו האישיות היותר עדינה נורא נבהל...

אני רוצה מאוד שהוא יקח על זה אחריות, וילך לאבחן את זה, אך הוא רוצה לשרת ביחידה קרבית בצבא וחושש שלא יאשרו לו, או שיוציאו אותו על 21 נפשי...

מה אפשר לעשות? האם יש סיכוי ממשי שיש לו הפרעה דיסוציאטיבית?

והאם זה יהיה מסוכן להשאיר אותו במצבו הנוכחי?

תודה מראש....