פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

רציתי לשאול לגבי בעיה שמאד מטרידה אותי עם המשפחה: למשפחה שלי יש שתי ניגודים חזקים ומזרים ששניהם לא לטובה: מצד ראשון, אני כמעת לא מדברת עם ההורים שלי והם לא איתי. בכל החיים שלי (ואני בת15) בחיים לא עשיתי שיחת נפש עם אמא או שדיברנו ככה על עצמינו. הדבר היחיד שאנחנו אומרות במהלך היום אחת לשניה זה "הי" כשהיא חוזרת מהעבודה, ואם היא צריכה שאני אנקה או אסדר משהו, היא קוראת לי לעשות את זה וזהו. זה יישמע מוזר אבל דווקא עם אבא אני קצת יותר מדברת אבל לרוב לא על דברים שקורים לי אלא סתם על פוליטיקה לפעמים וכאלה. (והוא קורא לי לדבר איתו על זה רק במקרים ואין מישהו אחר לדבר איתו ומשעמם לו) הוא גם טכנאי מחשבים ורוב היום הוא סגור בחדר ויושב מול המחשב ולא ממש רואה מה קורה בבית. זה הצד הראשון של המשפחה שנותן רושם שההורים לא כל כך מתעניינים מה קורה איתי, אבל הצד השני ממש הפוך: כל החברות שלי, כמו כל הבנות בגילינו, רק מתחילות את המסיבות\ימי הולדת שלהן באיפושהו 11 בלילה או אפילו 12 אבל אני לא יכולה ללכת לשם כי ההורים שלי תמיד רוצים שאחזור ב10 הביתה, מה שמונע ממי הרבה מאד מפגשים עם חברות. הם גם לא נותנים לי ללבוש דברים שאני אוהבת ללבוש כי לדעתם זה "בגדים של פרוצות". (למשל ג'ינס עם קרעים וכאלה, ועל חצאיות מיני אני בכלל לא מדברת) ומה מאד מוזר, זה שהם שונאים לראות אותי מטפלת בעצמי! אם אני כבר הולכת למסיבה (שזה מאד נדיר בגלל השעה שאני צריכה לחזור הביתה) ושמה אפילו ממש ממש קצת איפור (למשל רק עיפרון מתחת לעיניים וזהו) הם ישר מסתכלים עלי כאילו אני עכשיו פרוצה ומתחילים להעיר לי על זה מיליון שנה או שבכלל אומרים לי ללכת ולהוציא את זה. ונגיד ואני כבר במסיבה, אז אני לא יכולה לקבל מנוחה כי כל רבע שעה הם מתקשרים כדי לשאול איפה אני, מה אני עושה, אם יש לידי בנים, אם אני בסדר, ומזכירים לי לא להתקרב לשום בן. מה יש להם נגד בנים!?! אני לא ילה שהולכת לכל בן וכאלה, אבל אין לי בעיה שיהיו לי ידידים בנים ואני אפילו אוהבת מישהו אבל אם ניהיה חברים ההורים שלי פשוט יזרקו אותי מהבית! הם יערפו לי את הראש! אתמול הם ראו אותי מתכתבת עם בן (ייד מהכיתה) באייסי והפציצו אותי בשאלות מי זה מה הוא עושה מי הוא בשבילי וכ'ו... וגם הם חיטטו לי בתיקיה שלי כי לראות מה יש לי שם, וראו שם תמונות שהצטלמתי בחדר עם חברה, זה היו תמונות שעשינו לעצמינו סתם "תצוגת אופנה" בחדר שלי ולבשתי את החצאית הקצרה שלה והתאפרתי קצת והיא צילמה אותי בצחוק (וממש לא נראיתי שם כמו איזה פרוצה, באמת!). ואז אמא בכלל לא דיברה איתי על זה (כתמיד) ואבא קרא לי והחל לספר לי כמה רע זה ניראה, שהוא דואג לי כי ניראה לו שאני מתנהגת כמו יותר מדי גדולה, שאסור להיראות ככה, וכ'ו... ואני מסבירה לו אלפי שנים שזה סתם צחקנו, ושבאמת לא שלחתי את זה לאף בן וכ'ו.. אבל אני שונאת אתזה שהם נכנסים לי לתיקיה שלי כי לא רציתי שהם יכנסו ויראו את התמונות וגם יש שם מכתבים אישיים שלי. הם גם לא מרשים לי לסגור את הדלת של החדר שלי! הם אומרים שלא צריכים ליהיות לי סודות מהם שאני אסגור את הדלת אבל יש לי דברים שאני לא רוצה שהם ייראו! גם לי כמו לכל הבנות בגילי יש דברים אישיים שאני לא רוצה שההורים יידעו! ואפילו סתם למשל בא לי לרקו אז אני לא רוצה שהם ייראו אותי רוקדת בחדר או כשיש לי מצב רוח רקע ואני רוצה לשכב על המיטה ואולי לכתוב ליומן או לבכות לא יודעת מה, אני לא רוצה שהם ייראו את זה!

אין לי כבר מושגמה לעשות איתם, אני מרגישה שאני ממש כלואה בתוך הבית הזה אין לי בכלל פרטיות! אנח גם לא יודעת איך להסביר להם כי הם לא ממש מסוג האנשים שמבינית את הטעויות שלהם... מה אני יכולה לעשות במצב כזה?

נ.ב אני באמת מצטערת על האורך שיצא לי, הייתי חייבת לפרוק עד הסוף כי כבר אין לי לאן להוציא את זה...