פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

שלום ורד

ראשית אני מתנצל שלא קיבלת תשובה לשאלתך במועד המקורי. אני יצאתי בדיוק לחופש ושאלתך נפלה 'בין הכסאות'. לגבי השאלה עצמה: אני הייתי מתעלם מהמציאות כפי שאת רואה אותה וכפי שאת מתארת שאת אוהבת את ילדיך באופן שווה. בנך האמצעי מרגיש שהוא פחות אהוב וזה פחות משנה אם זה נכון או לא, זאת החוויה שלו ואליה צריך להתייחס. אם את יכולה לשוחח איתו, נסי לבדוק מהן העדויות מבחינתו לכך שהוא פחות אהוב. נסי להמנע מויכוח או מהוכחה כי הוא טועה. אני יודע שזה לא קל זאת האשמה שלאמא לא קל לקבל. שוב, אנחנו מדברים על החוויה שלו ולאו דווקא על המציאות ולחוויה שלו כדאי להתייחס. אם ישנם דברים שהוא מציין שאותם את יכולה לשנות, נסי לעשות זאת גם אם את לא חושבת שזה מעיד על פחות אהבה מצדך. אני חושב שהוא יחוש את ההתכוונות שלך ואת המאמץ. נסי לתת יותר בולטות ויותר נוכחות לקשר שלך איתו באופן שמתאים לגילו כמובן.

לגבי המריבות, אפשרי לו לבטא כעס ותסכול, אבל באופן הולם. כלומר כל עוד הוא מבטא את זה באופן שאפשר לשמוע, הקשיבי לזה. אם הוא מגזים באופן הביטוי, העירי לו על כך. באופן כללי, נסי להכיל את הכעס והתסכול שלו ולהשאר רגועה ככל האפשר.

אם את רואה שהמצב אינו משתפר, כדאי לשקול טיפול עבורו או מספר מפגשים משותפים שלך ושלו אצל הפסיכולוג כדי ללבן דברים ולהבין אותם טוב יותר.

בברכה,

גידי לוין

פסיכולוג קליני