פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

ההי, אני בת 16 וחצי עוד מעט ויש לי בעיה שדי מציקה לי.

ההורים שלי הם בני 47, ו53 בערך.

כול העניין של לצאת עם חברות שלי מפריע להם. הם ממש לא אוהבים את זה.

ואם אני מדברת עם בנים לפעמיים, הם ממש מתעצבנים.

אם נגיד אני רוצה לצאת עם חברות לקניון או לסיבוב היא לפעמיים אומרת לי לא! את לא יוצאת ( ואני לא יוצאת הרבה מהבית, כול החופש איזה פחות מ10 פעמיים יצאתי עם חברות ) ואם היא אומרת לי כן אז היא מוציאה לי את כול המיץ.

אני הולכת יותר עם המשפחה שלי למקומות לקניון ולמקומות מחוץ לעיר. ובשבילה זה נחשב כאילו שאני מסתובבת הרבה ואני בעצם לא נמצאת עם החברות שלי.

ואם כבר אני יוצאת היא אומרת לי לחזור ב8 9 גג, אבל אם זה יום הולדת או משו מיוחד אז ב10 . זה די לא פאר לגיל שלי לחזור בשעה כזאות :\

אני לא יודעת איך לגרום לאימא שלי לתת לי לצאת יותר ולחזור בשעות יותר מאוחרות.

ובמקום לצאת מה שאני עושה זה רק להיות במחשב, לראות טלווזיה , לאכול , לסדר קצת ת'בית, והרבה לישון.

ויש לאמא שלי עוד טענות על זה שאני לא עושה כלום ורק במחשב וכול הזמן יושנת.

כול פעם שאני מדברת עם אימא שלי היא עצבנית. גם שאני מנסה לדבר איתה יפה, היא אומרת לי "כן כן.." (יענו מחפפת אותי)

ההורים שלי מאוד פרימיטיבים, ולאמא שלי לא נתנו בכלל לצאת ולא להיות עם חברות

אימא שלי חושבת שמה שהיה פעם זה גם מה שעכשיו. ואני חושבת שהיא מתנהגת אלי ככה מכיון שגם ככה נהגו אלייה.

אימא שלי כול הזמן אומרת לי שאני לא מנקה לא מסדרת ואני יודעת שאני לא ממש מנקה ויש לי בעיה אני צריכה שיגידו לי מה לעשות ואם לא אני לא עושה. וגם שאני עושה את כול מה שהיא רושמת לי ברשימה היא אומרת לי את לא עושה כלום.

וכן אני מסיקה מכך שגם אם אני עושה ועוזרת בבית לא יוצא לי כולם ויש לה טענות, וגם שאני לא עושה כולם בבית ולא עוזרת יש לה טענות (אמרתי לה את זה היום אפילו)

לפני כמה ימים אימא שלי קנתה פלאפון חדש לעצמה, גמאני רציתי שהיא תקנה לי אבל היא לא קנתה (זה לא שאנחנו במצב כלכלי לא טוב, אנחנו במעמעעד בנוני כמו הרוב) טיילנו לאחר מכן בקניון, והייתי כולי מבואסת. היא אומרת לי מזה הפרצוף הזה? ולא עניתי לה. רק שהיא שאלה אותי משו שם עניתי לה בקיצור ולעניין. לאחר מכן היא אמרה לי נו מה את רוצה שאני יקנה לך? (בחנות של בגדים) אמרתי לה שאם הייתי רוצה משו הייתי אומרת. ואחר כך עוד היא אמרה לי שיצאנו מה את רוצה שאני יקנה לך? אז אמרתי לה כלום. שחזרנו הביתה היא דיברה עם אחותי (ואני המשכתי לדבר איתה רק שהיא מדברת איתי וזה היה בקיצור ולעניין) היא אמרה לי שהיא קנתה פלאפון חדש ואני גם רציתי. והיא אמרה לה גם שלי אין סבלנות שעוד מעט יהיה אחרים והיא תקנה.

אבל היחס הזה היה נחמד, והוא לא נשאר להרבה זמן כי שחזרתי לעצמי ודיברתי איתה ברגיל והזכרתי לה כול הזמן על זה שהיא קמצנית והיא לא קנתה לי ,היא לא נשמעה כאילו היא מתכוונת לקנות לי בכלל. לכן אני מעדיפה לדבר איתה רק שהיא מבקשת משו ורק בקיצור לעניין.

אני ממש צריכה עזרה, איך להצליח לשכנע את אימא שלי בעניין הפלאפון , ובענין החברות.

אני לא רוצה לפנות ליועצת ולשום פסיכלוג. פשוט מה להגיד איך להגיד מה יפעל עליה שהיא תהיה בסדר איתי ולא בדיוק הפוך ממה שאני רוצה.

תודה מראש (: