פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

היי אני בת 17..אני לא יודעת בדיוק איך להתחיל..אני כל כך רוצה לספר לכם מה עובר עליי אבל קשה לי נורא! אני מרגישה במצוקה...אני מרגישה עצובה מאוד..אני מרגישה שאני רוצה להוציא את זה כבר מהלבב שלי ולהרגיש כבר מזה שמחה ואושר...מה שהמון זמן לא הרגשתי...

אתם בטח לא מבינים למה אני אומרת את זה...אבל כל העצב שאני מרגישה עכשיו ומרגישה המון זמן הוא בגלל כל מה שקורה בחיים שלי...ממש הכל הכל ואין דבר אחד שהוא יוצא דופן. אני לא יודעת אם אני צריכה לקבל פה תשובות לשאלות..אבל אני מרגישה שאני רוצה להשתחרר ולהוולד מחדש והלוואי והייתי מתה עכשיו ונולדת מחדש...לחיים חדשים ומאושרים.

אני אתחיל בזה שיש לי חבר המון זמן...שנתיים..וההורים שלי לא יודעים שאנחנו יוצאים.. שההורים שלי פשוט לא רצו אותו מההתחלה..ואם תשאלו אותי למה המשכתי בזה..פשוט אין לי תשובה!!! באותו רגע ידעתי שכבר התאהבתי בו וגם הוא בי ופחדתי לוותר...למרות שהיו פרידות פה ושם...אבל פחדתי שזה יגמר לגמרי..ועד היום אני מפחדת להפרדד ואני רוצה להבין למה בעצם אני פוחדת.....למרות שאני מרגישה שאני סובלת מזה שאני שקרנית פתולוגיתת ומגעילה שיש לה אומץ לשקר להורים שכל כךך אוהבים וגאים בה...ואילו הם רק ידעו איזה בת מעוותת הם ילדו..אני בטוחה שהם לא היו גאים בי בכלל! אני אפילו לא בטוחה אם זה באמת מי שאני רוצה להיות איתו ולעבור איתו דברים ביחד...אני יוסיף שלאחותי יש חבר גם המון זמןן שההורים שלי ממש אוהבים אותו ורואים אותו כבן שלהם..ואחותי השנייה לא מזמן גם הביאה חבר לבית..וואלה ההורים שלי האחלו לה בהצלחה...ובאותו רגע פשוט קינאתי בהן..קינאתי שההורים שלי הביאו להם ברכה של הצלחה ואילו לי הם לא נתנו זאת משום שהם לא קיבלו את החבר שהבאתי הביתה..אני מרגישה ממש קטנה ומקובצת לידם..אני שואלת את עצמי למה לי הם לא יכלו לעשות חיים טובים יותר ולתת הזדמנות לי ולהם אם החבר שלי באמת מתאים לי..בעצם כל הזמן הזה חשבתי ושאלתי את עצמי מה יקרה אם ניפרד? האם אנני יתחרט על זה אחר כך ויגיד למה עשיתי את זה? או להפך, חשבתי מה יקרה האם אני ישאר איתו? האם זאת באמת הבחירה הנכונה או שלא? או האם עצם העובדה שאני איתו גורמת לי לפספס דברים בחיים ואולי לפספס הזדמנות אחרת של אהבה?

ברגע זה אני ממש עצובה...זה גורם לי להעמיד שאלות מה לעשות ואיך..? וזה גורם לי להטיל ספק האם עצם העובדה שאני איתו היא החלטה נכונה או שגויה? ובתור ילדה שלא החלטית מאודד, אני פוחדת נורא לקבל החלטה שגויה ולהתחרט עלייה לאחר מכן.

חוץ מהמקרה הזה של "אהבה אסורה" או לא יודעת איך לקרוא לזה אפילו..יש עוד גורמים לכך שאני סובלת ועצובה ולא מצליחה להיות מאושרת..אחר מהם זה חוסר הבטחון המוחלט שלי והערך העצמי הנמוך..שאני מרגישה שהם מכשילים אותי בכל דרך אפשרית..ובגלל שאני כל פעם נופלת מחדש..זה גורם לי עוד יותר לחוסר בטחון ופחד להתקדם הלאה..

בקיצר כמו שאתם רואים החיים שלי לא מאושרים בכלל..אני מתוסכלת עצובה וזקוקה לכתף תומכת שמבינה באמת...תודה לכם על ההזדמנות לספר לכם את מה שעובר עליי