פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

כן,אני יש לי ידידים וחברות .

הבעיה כל אחד בבעיה שלו ואם אצמו אני מעבירה תזמן.

הבעיה אני מטיילת לא עד מאוחר לא יכולה לעשות שום דבר מיוחד לצאת אולי לאיזה פארק אני מטיילת עד 10-11.

ואת יודעת מה הבעיה שלי...שבזמן האחרון אני כל כך מיתעצבנת מהר אל ההורים.

אבא שלי מיתקשר ועושה פוזות איפה את וככה ופה ושם למה ושאלות ואני במקום לךקחת באיזי לענות לוקחת כל כך ללב...אני מרגישה חרא...

אני הרבה מיתלוננת..
ויש פתגם.
"מי שמיתלונן הרבה..לא אקבל כלום...ומי שלא מיתלונןיהיה לו הכל"
אבל הבעיה מה אם אני אשמור תבעיות שלי בלב..אני פשוט יסגר תאצמי נפשית.
אמת לכולם יש בעיות בחיים מישפחה זוגיות והכל..לא לכולם יוצא...אבל תמיד יש משו המשמח..
הבעיה אני כבר לא רואה שום דבר משמח..בישבילי העולם יבש ואני מרגישה כמה שזה כואב לי נפשית,פעם היתי מיתרוצצת צוחקת עושה שטויות אולי זה היה ילדותי אבל עכשיו כשאנשים מכירים אותי מפעם ראשונה אומרים זאתי בנאדם שקט ומעפן...למה אני סגורה ואני בקטנה ניסגרת יותר ויותר.
חיוכים..וזה כלום.

את מבינה.
אומרים לי הרבה אנשים.
"ויקה,חבר זה לא הכי חשוב בחיים!!!"
ואני פשוט עונה להם...
"אולי,לא הכי חשוב...אבל זה כבר פותר בעיה אחת!."

אני נגיד במצב.
שאני רואה תעתיד שלי בקטנה מי הנקודה שעכשיו אני עומדת ואני רואה מה יהיה.
16 אני עוזבת ת'בית ואני רוצה את זה,הכי עצוב שלא משנה מה אני יעשה ההורים שלי הם האנשים שאני לא מיתחברת אלייהם טוב והם לא מבינים אותי והם כאלו שום דבר בעולם לא אשנה את זה.
אולי אני יכולה אם אני רק אנסה להבין אותם ללכת לצידם אבל זה יהיה חנפנות ולא טוב.
אני בסוף אמות ואכנס לדיפרסיה מאוד נפשית חזקה.

אני יכולה לדבר איתם...ודיברתי אבל זה לא יביאי לי טעם...

אני אגיד לאמא שלי שמציק לי ויש לי הרבה קטעים שאני בוכה ואומרת שבאלי למות ושונאת תחיים ואמא שלי כןן היא מנחמת ואומרת מה קרה אבל מה אני אסביר לה.

גם המצב הכל הכלכלי בבית שלי לא הכי טוב לא תמיד אוכל יש ויש ימים שאני רעבה בגדים אין לי ביכלל יש אולי 2 ג'ינסים וכמה חולצות וככה לוקחת הרוב מחברות ואני מרגישה חרא אל הפנים גם אם אצמי לא משו לא אוהבת תאצמי יש לי תמיד תלונה אל אצמי.

ואני לא יודעת כבר מה לעשות....

אני פשוט לא מוצאת משו מענין בחיים...

אני רמגישה שיש כל כך הרבה חרא...ואני כל כך אוכלת הרבה אותו בחייים תטעם המר הזה שבאלי למות ולא להמשיך.

למה מה יצא לי בסוף..

ותאמיני לי יהיו לי הרבה בחורים....

ואני לא אחת שנראת לבת 15..אלא 17-18.

והיו לי בחורים בגיל הזה 17-20 משו בסביבות נגיד.

וגם הידידים ככה.

אז בכל מיקרה....לא יודעת לא יצא לי אם בחורים..

תמיד מצאתי משו שלא טוב לי..

אני מתחילה פשוט להיסתכל אל האנשים שלילי...

ואני לא יכולה יותרררר:(