פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

כן. ואני במצב נואש.

זה לא משהו חולף, זה נמשך שנתיים ויש לי חולשה לבנאדם הזה.

אני יודעת שהוא יודע, זה מדכא ומדאיג אותי.

פגשתי את אשתו ואת הבת שלו והייתי הכי 'מגניבה' בעולם, ואני חושבת שאשתו מקסימה ומקנאה באידיליה המשפחתית שלו וביחסיו עם בתו, יחסים שהיייתי רוצה שיהיו ביני לבין אבי.

פיתחתי תאוריה שמסבירה מדוע אין לי בעיה להיות במחציתה של משפחתו,

ובכן, האהבה שלי אליו כנראה רוחנית ואני מאוהבת באופי שלו ואיני אוהבת אותו כ'גבר' ולכן אשתו לא מעוררת בי קנאה כי כביכול אינה מאיימת עליי. איני שואפת למערכת יחסים מינית איתו, חלילה, רק רוצה למחוק אותו מחיי.

זה בלתי אפשרי, הוא המחנך שלי והוא פשוט מכניס הרבה דברים מעניינים לחיי.

הוא מעניק לי הרים של תצומת לב, וכולם עדים לכך. זה שאני תלמידה מצטיינת רק מגביר את היחס.

הוא אדם מאוד דומיננטי ומשעשע.

הוא כל הזמן אומר שהוא אוהב אותי, אל תבינו לא נכון, הוא לא פדופיל או משהו כזה, הוא אומר את זה לכל התלמידות שלו, וזו מין בדיחה. בדיחה שאני אישית לוקחת ברצינות. אני מקנאה כשהוא מדבר עם תלמידות אחרות,

ואיני יכולה לתאר את הדאונים והדכאונות אליהם אני נכנסת אחרי שהייה ממושכת במחציתו.

אני בת 16.

מה גם שאני מחקה את מערכת היחסים ביני ובינו במערכות יחסים עם אנשים אחרים.

הוא מבוגר ממני פי 3.5, זקן ומכוער, לפעמים פתאטי ומוזר, אבל זה לא ממעיט את האהבה שלי אליו אפילו בקצת.

אני אוהבת אפילו את ריח הזיעה שלו.

אני לא יודעת איך להסביר כמה שהאהבה הזאת משמידה אותי מבפנים. אני שבר כלי.

מה שאני רוצה זו רק עזרה,

איך אוכל להפסיק לאהוב את המורה שלי?

אנא תעזרו לי.