פורום פסיכולוגיה - מתבגרים

היי, אני בת 13 וחצי.

אז ככה..אמא שלי היא חד הורית והיא יוצאת מללאא..בלילה..נדיר שהיא יוצאת ביום [חוץ מלעבודה], הבעיה העיקרית שלה זה שהיא כל הזמן מחפשת גברים, זה נראה כאילו אין לה שוב דבר אחר בראש, היא לא מתנהגת כמו זונה או משהו אבל היא ממש לחוצה להתחתן כבר, אני לא לבד או משהו, אנחנו גרות עם סבתא וסבא שלי. לפני שבוע ככה זה הגיע למצב שכמעט ולא ראיתי אותה..היא חזרה מאוד מאוחר מהעבודה ואז כל הלילה יצאה או עם חברה שלה או לדייט. עכשיו זה קצת פחות..אבל עדיין, שהיא יוצאת זה לכל הלילה ולמקומות מפחידים אז אני מתקשרת פה ושם לשאול מה שלומה ומתי היא תחזור, והיא ממש לא אוהבת את זה. דיי יצאתי פה מהעיקר אז אני אגיע אליו, הבעיה שלי זה שהיא כבר לא מתייחססתת אאלליי!! היא אפילו לא חושבת על מה שעובר עליי ואיך אני מרגישה, זה מרגיש כאילו בכלל לא איכפת לה שאני קיימת. פעם היינו מדברות ש=ע=ו=ת וזה היה כל כך כיףף והיה לנו כל לילה שדיברנו מלאמלא זמן לפני השינה והדבר היחיד שעצר אותנו זאת העייפות, וסיפרנו הכל אחת על השנייה, עכשיו אני בכלל לא מרגישה שאני יודעת מיהי, ושמים לב שהיא לא יודעת מי אני. שתינו השתננו כל כך מאז שהפסקנו את השיחות הארוכות שלנו, אני בכלל לא מבינה איך זה הספיק ולמה, מה שאני מבינה זה שעכשיו אחרי 2 דקות של שיחה פשוט נמאס לה מימני. פעם, בזמן שהיא עבדה היא התקשרה כמעט כל שעה לברר מה איתי, עכשיו היא לא מתקשרת אפילו פעם אחת וגם אם אני מתקשרת היא מתרצת לי שהיא עסוקה ומנתקת, אבל אני מכירה את העבודה שלה, והיא לא כזאתתת עמוסה. וכשהיא חוזרת הביתה היא אפילו לא אומרת לי שלום!! היא ישר רצה למחשב לבדוק אם איזה אחד טמבל שלח לה הודעה בפייסבוק, ואם הוא מחובר היא מדברת איתו שעות בצ'ט ולא שמה עליי בכלל, היא כבר לא מספרת לי כלום, פשוט כלום!! אם אני יודעת דברים זה רק כי יוצא לי לשמוע את השיחות שלה על חברות שלה, ותמיד לכל אורך החיים שלי היו לה חברות מן הסתם ותמיד הייתה אחת שהייתה הכי הכי קרובה אליה..ממש החברה הכי טובה, אבל היא אפעם לא העדיפה אותה על פני, היא אפילו לא שייכה אותה לאותה רמת חשיבות כמו שלי, אבל עכשיו שוב יש לה את הקטע של החברה הכי מושלמת והפעם זה אחרת, היא פשוט מתה עליה ושוכחת שאני קיימת, גם אם במשך היום הצלחתי לתפוס אותה לשיחה של יותר מחמש דקות אז איך שהחברה הזאת מתקשרת אני ישר יכולה לעוף מששםם כמו טילל!!!! פעם היה לה הכי חשוב לשמוע איך אני מרגישה, והיא לא ענתה לשיחות טלפון או להודעות בזמן שדיברנו, אבל עכשיו? חעע! עכשיו אני יכולה להתחנןןן אליה לא לענות לכמה דקות כי אני רוצה לדבר איתה ופשוט אין מצב שזה יקרה! פעם היא שכחה אפילו איפה היא שמה את הפאלפון ועכשיו היא דבוקה אליו, היא אפילו ישנה איתו!! רק שחס וחלילה היא לא תחמיץ איזה שיחה או סמס מחברה שלה או מאיזה אחד שרוצה לצאת איתה!

לפני איזה שבועיים ככה, קצת יותר, נסענו לצפון, היינו בצימר, 3 ימים, והיא פשוט נתנה לי להרגיש שאני לא שייכת ושהיה לה הרבה יותר כיף בלעדי, מזתומרת נתנה לה להרגיש? היא אמרה את זה!! שחבל שבאתי בכלל ושאם לא הייתי היא הייתה נהנת, בסדר, אני מבינה אותה, גמאני שונאת את עצמי ואני גם חושבת שאני ממש קרציה מעצבנת שלא שייכת לעולם הזה בכלל אבל זה היה כל כך כואב לשמוע את זה!! אני באמת מצטערת שאני הורסת לה את החיים אבל זאת לא אשמתי שנולדתי! בכל אופן, עכשיו היא רוצה לעבור דירה, ואני ממש לא רוצה לעבור, אין לי כוח לפרט למה אבל זה יפגע בי מכל הכיוונים, היא גם רוצה לעבור עיר ואני פשוט לא יכולה להסתגל כרגע לשום דבר חדש אני בתקופה ממש חרא, זה לא הזמן לפרט כרגע למה, בקיצור אני ממש אפגע מזה עוד יותר אם נעבור למקום אחר אבל זה לא איכפת לה, היא גם אמרה שאני יכולה להחליט אם אני רוצה להישאר כאן או לעבור לגור איתה, אבל שהיא אמרה שאני יכולה להישאר כאן היה לה מן ניצוץ כזה בעיניים, לא יודעת איך להסביר את זה, אולי תחשבו שאני מטורפת אבל היא מתנהגת כאילו היא לא רוצה אותיייי וכאילו היה עדיף אם לא הייתי קיימת או שלפחות הייתי מישהי אחרת, נורמלית..אבל מה אני אעשה שיצאתי דפוקה.. אמרה שהיא רוצה לעבור בגלל שלא נעים לה להגיד לגברים שהיא יוצאת איתם שהיא עדיין חייה עם ההורים. והיא גם אמרה לי להפסיק להתקשר אליה, כי היא יוצאת לדייטים בלילות והיא לא רוצה שהגבר שאיתה יחשוב "איזה מן אמא היא, הילדה שלה עדיין ערה בשעות כאלה?!" כשהיא אמרה לי את זה אז ישר אמרתי לה שאם למשל אני לא אעבור לגור איתה זה יהיה יותר גרוע, כי יחשבו שהיא לא דואגת לילדה שלה זה ממש אבסורדי שיש לך ילדה בת 13 והיא לא גרה איתך, כשאמרתי לה את זה אז היא חשבה ממש כמה שניות ואז אמרה לי "נו באמת? וחשבת שאני יעבור לגור בלעדייך? גם אם תרצי וגם אם לא את באה איתי" מה קרה פתאום?! היא הבינה שזה יכול לפגוע עוד יותר בתדמית שהיא יצרה, קודם עוד הייתה לי את האפשרות לבחור למרות שאין מצב, אני לא יכולה לחיות בלי אמא שלי! אבל עכשיו היא גם פתאום נהייתה אמא ומכריחה אותי לבוא איתה, זה כל כך מעצבן שהיא מתחילה באמת להתנהג כמו אמא רק כשנוח לה, ועוד יותר מעצבן שהיא לא חושבת על איך שאני מרגישה ולא איכפת לה מה שעובר עליי כל עוד היא תוכל להשיג גבר, זה אפילו לא מבטיח לה שהיא תשיג מישהו, רק נותן לה סיכוי ממש ממש ממש ממש ממש קטנטן! היום סתם כזה אמרתי לסבא שלי שאם היא לא מוכנה להיות אמא אז למה בדיוק היא ילדה אותי. והתשובה שלו כל כךך פגעעהה בבייי!! רצתי לחדר והתחלתי לבכות כמו איזה לא יודעת מה, בלי שרציתי, לא שלטתי בזה. הוא אמר לי "נו ואת חושבת שהיא תכננה אותך? יצאת בטעות." אולי אני מפגרת ואולי אני מגזימה אבל אני מרגישה חרא עם הכלל!! פשוט חרא!

וכשאני מנסה להסביר לה מה עובר עליי היא לא מקשיבה ואפעם אין לה זמן בשביל לשמוע אותי.

מה לעשות?