פורום פסיכולוגיה - הורים למתבגרים

שלום רב!

רציתי להתיעץ לגבי בני בן ה-16. בני סובל זמן מה מבעיית חרדתיות כפיתיות. הוא עזב מיוזמתו את הלימודים בסוף שנה שעברה ומאז הוא בבית ללא כל מסגרת. הוא עבר אבחון לפני כשנה וחצי שהמליץ פגישות עם פסיכולוג ופסיכיאטר לטיפול תרופתי. מאז הוא עבר כמה רופאים שלא צלחו כל כך. כרגע הוא נוטל תרופות שלדעתי לא מתאימות וגרמו לו לנסיגה רבה במצבו. באבחנה שעבר נאמר שעליו ללכת לטיפול יום ושיחות של פעם בשבוע לא יספיקו לו. הוא מסרב בכל תוקף. הוא אינו מודע למצבו ובטוח שכל מה שיש לו הוא רק בגלל התרופות וכאשר יפסיק אותם הכל יהיה בסדר. הוא לא רוצה מפגש עם "אנשים עם בעיות" כהגדרתו. הובהר לנו שהזמן עובר והדבר לא לטובתנו כי כאשר יגיע לגיל 18 ויהי בגיר הוא יצטרך להגיע לאשפוז כי אין בגיל זה טיפול יום עם לינה בבית. אנחנו לא רוצים להגיע למצב זה ולא רוצים לקחת אותו בכפיה לשום מקום כי זה ישבור אותו לגמרי.

המצב כרגע הוא בלתי נסבל. היות ואני עובדת מהבית אז יוצא שהוא איתי 24 שעות ביממה וכל החרדות מופנות אלי ואלי בלבד. יש עוד ילדים בבית ואנחנו רוצים לשמור על בית נורמלי עם אוירה טובה. אנחנו זקוקים לעזרה גדולה איך להתמודד איתו ואיך לגרום לו להבין שהוא צריך טיפול כי זה הצ'נס האחרון שלו. ידוע לי (מדברי מנהל טיפול יום) שגם לאחר שיסכים ללכת למקום יהיה עליו להסכים בכל יום מחדש להגיע למקום. איך עושים זאת. אשמח לכל עצה מכם. בנוסף, אודה לכם אם תכוונו אותי לפורום להורים למתבגרים נפגעי נפש (אם קיים כזה) כדי לחלוק ולהתיעץ.

תודה מראש