פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

היי נטע,

ילדים אוהבים להתחפש ולהידמות (לאמא/אבא/סופרמן/יוגי הו ועוד מיני מינים).

לעיתים, אנחנו כהורים, חוששים שזה מצביע על משהו נסתר שאם נעודד אותו אז הוא ייצא "החוצה" (למשל: אם נאפשר משחקי חרבות אז הילד יגדל להיות ילד אלים).

כתבת שאת מאפשרת לו לענוד תכשיטייך ולנעול נעלייך בתוך הבית והקושי שלך נעוץ בהתחפשות מחוץ לבית. כלומר, הגבולות שלך ברורים לך.

תוכלי אולי ליצור לשאול אותו אם הוא היה רוצה קופסת/פינת תחפושות בבית ובה יהיו דברים איתם הוא אוהב להתחפש (ילדי מאד אהבו את זה...וגם חבריהם). כדאי שיהיו בה דברים קבועים, כלומר, לא תכשיט שאת נותנת ולוקחת חזרה לשימושך, אלא תכשיטים/נעליים/בגדים/פאות/שרשראות/צעיפים או כל דבר אחר אותו את (ו/או אחרים) יכולים "לתרום" לו לשימושו. הוא יבין שזה שלו והוא יוכל להשתמש בזה בבית כאוות נפשו.

תוכלי לומר לו שבגדים אלה הם תחפושות וכפי שלא יוצאים מהבית עם חולצה שלך (שבוודאי תשמש כשמלה עבורו) לא יוצאים עם תחפושות/אביזרים אחרים. עם הזמן תוכלו להוסיף לקופסא תחפושות "אמיתיות" מפורים שכבר קטנות עלי ואחיו יוכל להשתמש בהם בעת משחק או דברים אחרים נוספים.

במקום בו לא "תיצרי עניין" - לא יהיה "עניין". כלומר, התייחסותך שלך היא זו שתיצור את התייחסותו שלו.

בהצלחה,

אשמח אם תוכלי לשתף אותנו כאן איך פעלת על מנת שנלמד כולנו,

שנה נפלאה,

אפרת

אפרת שחטל
עובדת סוציאלית
בוגרת מכון אדלר