פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

שלומות אפרת ותודה על עזרתך.

אשמח לחוות דעתך לסוגיה הבאה:

בתנו המתוקה בת 10 חודשים, זוחלת בבית במרץ (עדיין על הגחון אמנם).

במסגרת החקירה, היא כמובן נוהה אחרי חדרים נוספים, זולת הסלון,

כאשר החדר המועדף עליה (איך לא) הוא החדר בו אביה עובד (עובד מהבית),

שם יש את הטלפון, את המחשב והמקלדת, את השירים שבמחשב (טלביזיה היא לא רואה), ובעיקר- את אבא, שהוא כידוע מצרך נדיר יותר ולפיכך גם נחשק.

ולאחר ההקדמה, לבעייה עצמה-

בעלי יושב בחדר העבודה שלו, עסוק במחשב, הדלת פתוחה, והפצפונת כל הזמן רוצה לזחול לשם, כדי לחקור את החדר וגם כדי להיות עם אבא.

כמובן שזה לא מאפשר לו לעבוד.

אפשרות אחת היא מה שאנחנו עושים-כ שזוחלת לשם, לקרוא לה או להרימה ולהחזירה אל הסלון, ומדי פעם לאפשר לה להגיע אל אבא לכמה דקות של פינוק=מפריע לעבודה.

שאלתי מתייחסת לאפשרות לסגור את דלת חדר העבודה, כך שבעלי יוכל לעבוד בשקט-

האם לדעתך זה עלול ליצור אצל הקטנה הרגשה של דחייה, של תסכול, של חוסר הענות או חוסר התייחסות מצד אבא? הרי היא כבר הבינה שהוא ספון שם, ובוודאי תזחל לעבר דלת סגורה. משהו באינטואיציה שלי אינו מאפשר לי לסגור את הדלת בלב שלם.

או אולי רצוי דווקא להשאיר את הדלת פתוחה כדי ללמד גבולות? נראה לי קצת אכזרי...

אשמח לחוות דעתך ברוח הגישה האדלריאנית, ולהצעה אופרטיבית.

כזכור, למדתי במכון אדלר בעבר, אולם אין לי את הכלים לפתרון בעייה זו כעת.

רוב תודות.

חג שמח.

שירה