פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

היי נעמה,

תודה שענית על שאלותי.

אני חושבת שאם לבנך אין קושי ממשי במסגרות ובאינטראקציות אחרות אז כדאי שתאפשרי לו להתמודד בעצמו.

אני יודעת (!!) שזה מאד קשה לעמוד מהצד ולא להגיב. לראות את הדברים מתהווים לנגד עינייך ו"לעצום עיניים". אבל......זה מה שאת צריכה לעשות (-:

את מאד רואה את החלקים הטובים שלו ובעיני כדאי שתנהלי איתו פעם אחת שיחה באווירה רגועה ובה תעבירי לו את המסר שכפי שאת בוחרת איך לנהל את קשרייך החברתיים כך הוא בוחר את הדרך בה הוא ישחק עם חברים.

אני חושבת שאין צורך להעלות בפניו את הקושי שלך (תאמיני לי שהוא מרגיש אותו). אני כן חושבת שזו בהחלט הזדמנות לשיתוף. למשל: אם פעם רבת/התווכחת או דבר אחר עם חברה - שתפי אותו וספרי לו איך פתרת את זה.

תוכלי לשאול אותו האם גם לו זה קרה ומה הוא עשה?

אל תשפטי אותו. תקשיבי ותשאלי אותו האם הוא רוצה לשמוע את דעתך. אם הוא יאמר ש"לא". אל תשמיעי באותו הזמן (את מכבדת אותו). תמצאי את הזמן "על הדרך".

דרך השיחה תעניקי לו כלים להתמודד עם סיטואציות שונות.

כשתראי התמודדות נאותה- תחזקי אותו במשפט. למשל: "היה לי נעים לראות היום איך שיחקת עם נועם".

במקביל - במקומות בהם הוא "כושל" - תאטמי אוזניים, תעצמי עיניים ותסמכי עליו.

הוא יתאמן. תני לו לבנות את קשריו, לנסות ולהתנסות ולעיתים "לשלם" את המחיר שלנו קשה מנשוא.

אם החבר הלך (ביוזמתו! לא ביוזמתך) - חבקי אותו ותשאלי אותו "איך הוא מרגיש". אם הוא לא ירצה לשתף פשוט היי איתו. אל תדברי על זה.

כך הוא יבין שאת מקבלת אותו כמות שהוא.