פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

היי רחלי,

אני בהחלט חושבת שזה המקום הנכון ושאת מרגישה בנוח לפנות.

אני מאד מסכימה עם דבריה של נירית.

אני רוצה לשתף אותך: כשילדי היו קטנים חוויתי את אותו הדבר כפי שהיה לך והרגשתי סוג של אכזבה כשהם לא שיתפו פעולה.

גם התבאסתי כי זה מה זה יקר הכניסה לשם....(-:

שאלתי את עצמי ממה בדיוק אני מאוכזבת? שאלתי את עצמי האם אני המוקד או הם?

שאלתי את עצמי האם אפשר לראות דברים אחרים מעבר לאכזבה?

החלטתי לפרש את הדברים באופן אחר והגעתי למסקנה שזה שמנגנון הפחד קיים אצלם זה טוב כיוון שזה שומר עליהם.

אני חייבת להודות שבגילי היום אני מתה מפחד לעלות על המתקנים שם וכשהולכים אני אומרת להם את זה...

אני מאד בעד לא ללחוץ ולא לשכנע אלא לכבד את המקום הזה ואולי למצוא מקומות אחרים לבילוי. כשיגדל, ככל הנראה, הוא ירצה לחוות (אולי רק חלק מהמתקנים). חשוב מאד שהדברים יהיו בקצב שלו ועפ"י היכולות שלו. אני בהחלט יכולה להבין את הבאסה שמחכים בתור ואז הוא לא רוצה. אני חוויתי את זה בעיקר במקומות עם מתקני מים (מימדיון וכו') כשהאחים הגדולים יותר רצים ממתקן אחד למישנהו והקטן שבחבורה נורא רוצה להידמות להם ומבקש להתנסות וכשמגיע תורו הוא מתחרט והם כועסים (כי הם צריכים ללוות אותו למתקנים וזה "גוזל" מהם זמן מתקנים אחרים....).

חשוב שהוא יקבל ממכם את המסר שזה בסדר לסרב ושזה בסדר לרצות ולהתחרט בהמשך "ברגע האמת". חשוב שהוא לא יעשה דברים על מנת לרצות אתכם אלא כי הוא רוצה. זהו מקום בילוי, כלומר, כייף והנאה ותו לא. אין צורך להעמידו באתגרים שעלולים להכניס אותו לחרדה ולפחדים שמא יאכזב אתכם.

חג שמח,

אפרת