פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

היום הבוקר היה לנו זוועתי.

הערתי את ליאור כמו בכל בוקר. התיישבתי ליד המיטה שלו, ליטפתי אותו, נישקתי ואמרתי בוקר טוב.

שי זחל אחריי לחדר. ליאור ראה אותו ומיד חייך. ישבנו ככה עוד כמה דק' ואז אמרתי לליאור שאני בחדר השני מחליפה טיטול לשי.

לרוב הוא רץ אחריי ובא איתי. משעשע את שי ומיד מתחיל להתארגן לגן.

היום הוא לא בא. כשקראתי לו הוא לא ענה . (ד"א יש הרבה פעמים שאנחנו מדברים אליו, הוא מסתכל עלינו ולא עונה. איך מתמודדים עם זה?)

בסופו של דבר הוא בא.

הוא לא רצה ללכת לשירותים, לא רצה להתארגן. התחיל לייבב. רצה ללכת עם הכלב שלו (בובת כלב) לגן. הוא יודע שלא הולכים איתה.

בתחילת שנה הלך איתו כדי להסתגל.

כל דבר ייבב ויילל.

אני ניסתי להתעלם. פשוט אמרתי לו מה צריך לעשות. הוא לא רצה לצחצח שיניים. אמרתי לו שהוא יילך , והוא לא צחצח שיניים. בסופו של דבר צחצחנו.

האמת שהיום, לא שאלתי אותו אם הוא צריך עוד חיבוק. כשהוא כזה קווצ'י בד"כ אני שואלת אם צריך עוד חיבוק.

גם לא איבדתי סבלנות (למרות שהייתי מאוד קרובהל זה).

בגן, שי עלה למשפחתון ונפרד מנמי בקלות. ליאור לעומת זאת נתלה לי על הרגל.

עיצות יתקבלו בברכה.