פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

אפרת שלום,

אנחנו הורים לשני ילדים. שנינו עובדים במשרה מלאה וחוזרים להיות עם הילדים בשעה 16:30 בערך. הגדול בן 3.2 שנים והקטנה בת 10 חודשים כמעט.

הגדול, מאז שהיה תינוק, היה לנו מאד קל איתו כי יש לו מזג נוח, הוא עדין, רגוע ושלו באופיו.

היה לנו חשוב מאד לקבוע גבולות רק בדברים החשובים ביותר - סכנות וסדר יום וזה הוכיח את עצמו.

מאז שהיה תינוק היה לו סדר יום קבוע - ינק בבוקר פעם אחת, פעם שניה אחה"צ עם חזרתי הביתה ופעם שלישית בערב. תמיד הקפדנו להרגיל אותו להירדם לבד ולא באמצעות הנקה, לא להניק בלילה אלא לתת את כל המזון שהוא זקוק לו במשך היום והקפדנו להרגיל אותו לישון במיטתו. וזה עבד מצוין- הוא נרדם לבד, ישן כל הלילה.

הוא הפסיק לינוק מיוזמתו בגיל 9 חודשים ובכלל לא ממש היה מחובר להנקה. (לצערי).

לשנינו מאד חשוב סדר יום קבוע עם הילדים על מנת שנוכל להתפנות קצת לעצמנו.

הקטנה, שגם היא יונקת, עד לפני חודשיים, היה לה סדר יום קבוע- היתה ישנה לילה שלם, נרדמת לבד וכיו"ב. לפני כחודשיים החלה לסבול מכאבי שיניים ולהתעורר פעמים רבות בלילה. על מנת להקל עליה, הנקתי אותה בכל פעם שהתעוררה, ובשל כך שהיתה מתעוררת הרבה פעמים- השארתי אותה במיטה שלנו. כך נוצר מצב שהחלה לינוק פעמים רבות בלילה ולישון במיטתנו וההנקה הפכה להיות מרכזית מאד - יונקת משך כל הלילה ועם חזרתי לעבודה, מחפשת אותי די הרבה, בעיקר כשהיא עייפה על מנת לינוק. בקיצור - יונקת הרבה בשעות אחה"צ והלילה. ובכלל, אוהבת לינוק. ואני - מאד אוהבת להניק.

הלילות אינם לילות- יקיצות מרובות במשך הלילה, בתי הפכה להיות מאד תלויה בי כך שאי אפשר להשאיר אותה אצל אף אחד אחר מלבדי (כולל בעלי).

זאת ועוד. בלילה, אני נרדמת בזמן ההנקה והיא נשארת עם השד בפיה כך שהציצי הפך להיות המוצץ שלה והיא אפילו נגמלה ממוצץ שבו השתמשה עד לגיל 7 חודשים בערך.

מה הבעיה? אני, בעקרון, רוצה להניק אותה כמה שיותר על מנת להמשיך ולייצר חלב, אני נהנית מההנקות, גם אם זה אומר שאני מרגיעה אותה או משמשת כמוצץ או משכך כאבים עבורה, אני רוצה שהיא תמשיך לישון איתי במיטה ולהינות מחום הגוף שלי, הקרבה אליי וכיו"ב. אני רואה רק יתרונות בהנקה ובלינה המשותפת. לדעתי היא קטנה מדי בשביל להיגמל מלינת לילה ולא אכפת לי להרדימה בהנקה.

בעלי, רוצה להחזיר אותה לסדר יום כך שתוכל להרדים את עצמה לבד (ואז גם להישאר איתו לבד בבית ללא חשש), להרגיע את עצמה לבד או בעזרת מוצץ, לישון לילה שלם. אני מנסה לשתף איתו פעולה כי אני מבינה שמאד קשה לו המצב הזה שהוא לא ישן בלילה (בגלל היקיצות המרובות שלה), שהוא לא יכול להרגיע אותה או להרדים אותה, ששנינו עיייפים ולא מספיקים לעשות כלום ביחד. בעלי מתגעגע לימים שהכל היה קל - שני הילדים הלכו לישון בזמן, הרדימו את עצמם וישנו לילה שלם ורוצה לחזור לזה.

כבר כמה לילות שהוא מרדים אותה על הידיים ולא באמצעות הנקה. היא מאד עקשנית ויכולה לצרוח במלוא הגרון משך שעה רצופה ואפילו יותר אבל בסוף - אחרי שהגב של בעלי נשבר ואני בחוץ ממש בוכה כי נקרע לי הלב עליה, היא נרדמת. אתמול באמצע הלילה, היא התעוררה כדי לינוק ובעלי החליט לנסות להרדימה בלי להיעזר בציצי (אחרי שווידא שהיא לא רעבה כי נתן לה דייסה לפני שהשכיב אותה לישון). היא צרחה וצרחה, משך כמעט שעה וחצי וגם אחרי שנרגעה, התעוררה שוב בבכי וחוזר חלילה. אני מאד מרחמת עליה ולא רוצה להפסיק להניק אותה - אם היא רוצה את זה- גם אם זה פוגע ביכולת שלה להירדם לבד ולישון לילה שלם. מצד שני, אני רואה שקשה לבעלי ולטענתו גם הילדה מסכנה כי היא כל הזמן עייפה ובוכה. מה עושים?

סליחה מראש על אורך השאלה ואשמח מאד אם תחווי את דעתך ותתני לנו עצה איך להמשיך ולהתמודד בנושא?