פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

לבני בן השנתיים ושלושה חודשים תמיד הייתה נטייה לבישנות מאנשים שהוא לא הכיר, ומאז ספטמבר, כשהחלפנו גן, זה נהיה קיצוני מאוד.

הוא נהיה מאוד סגור, פעם הוא היה נורא מתלהב ללכת לסבתות שלו, והיום אחרי רבע שעה בערך הוא כבר רוצה ללכת הביתה.

דוגמא שנייה: אתמול הלכנו פעם ראשונה לחוג תנועה, ומהרגע שנכנסנו לאולם והוא ראה עוד ילדים, הוא נדבק אליי ולא הסכים לעזוב אותי, הוא לא היה מוכן להשתתף ואחרי כמה פעמים שהוא ביקש הביתה הלכנו באמצע הביתה.

גם כשאני מגיעה לגן, אני תמיד רואה אותו משחק לבד, כששאלתי את הגננת היא אמרה שהוא משחק די הרבה לבד, אבל הוא גם משחק מדי פעם עם ילדים אחרים. לגבי החוגים שיש להם בגן, היא אמרה שהוא לא כל כך אוהב להשתתף כי הוא בא מגן שלא היה להם חוגים כאלה, אבל כשהיא מקימה אותו ונותנת לו יד הוא כן משתתף.

אני לא יודעת מה הגישה שעליי לנקוט, מצד אחד גם אני ביישנית ולא נעים לי שמכריחים אותי לעשות דברים שאני לא רוצה, ולכן אני לא רוצה גם להכריח אותו, אך מצד שני אני רוצה לעזור לו עם זה משום שאני יודעת כמה הביישנות גורמת לעיכובים בחיים.

איך אני יכולה לעזור לו?

לגבי החברים, האם זה מוקדם לגילו להתחבר עם ילדים אחרים?

האם אני צריכה להמשיך ללכת איתו לחוג או לכבד את רצונו?( הוא בפרוש אמר לי לא רוצה חוג, לא כיף בחוג).

אני חייבת לציין שבבית הוא מאוד פעיל, הוא שר שירים ורוקד, ומשחק עם אחותו( בת שנה וחצי)