פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

בתי בת שנה. בערך מגיל 4 חודשים עולה במשקל בקצב איטי. בסביבות גיל 8 חודשים מאוד לחצו עליי (ט. חלב ורופא) להוסיף תחליף חלב כי הנקה לא מספיקה לה. השילוב של בקבוק היה לי מאוד קשה, משום שהעלה תחושות של 'אני לא אמא מספיק טובה כי החלב שלי לא מספיק' והרגשתי שאני ממש במלחמה עם הבקבוק (כשהיא לא הייתה רוצה בקבוק אחרי הנקה, כפי שהרופא הנחה אותי לעשות, הרגשתי שניצחתי את הבקבוק. ממש במושגים כאלה. כמובן שתחושת ההפסד הייתה מאוד קשה, כשהקטנה כן הסכימה לקחת בקבוק ואכלה ממנו הרבה). אגב, את בני הגדול הנקתי עד שלב הרבה יותר מאוחר ומכאן הציפייה מעצמי להניק גם אותה הרבה זמן). בגיל 10 חודשים בערך היא כבר לא רצתה לינוק. היה לי מאוד קשה עם זה אבל זרמתי איתה כמובן.

מבחינת טמפרמנט, עוד לא הצלחתי להחליט האם יש לה טמפרמנט קשה או שהיא מתחממת לאט. היא נכנסה למשפחתון בספט' (מסגרת שאני מאוד שלמה איתה ומכירה אותה מבני הגדול יותר). הייתה לה הסתגלות קשה מאוד מאוד, ואז היה לה שבוע- שבוע וחצי שבהם ממש היה לה טוב- שיחקה עם הילדים האחרים, זחלה בכל רחבי המשפחתון ולא דרשה רק ידיים ואת קירבתן של המטפלות. ואז שוב חזרה לקשיים שהיו לה בהתחלה- קשה לא מאוד כשהמטפלות מתרחקות (למשל כשהולכות לחמם אוכל) וכשנכנסת אמא שהיא לא מכירה היא ממש בוכה וכועסת. כשהגיעה מדריכת הג'ימבורי, היא בכתה ללא הפסקה לאורך כל השהות שלה שם. כשהתקשרתי אל המטפלת היום לשאול מה נשמע, היא אמרה לי שוב שמאוד קשה לקטנה שלי, ושהיא לא היא עצמה. שהיא רוצה שיהיו לידה כל הזמן וגם אז משחקת באופן מועט ביחס למה שראינו בעבר אצלה.

כשהמטפלת אמרה שלא נראה לה שהקטנה מפתחת מחלה, אלא שזה עניין רגשי כנראה, נורא נלחצתי והתחלתי לבכות ושאלתי האם זה משהו שאני עשיתי. אולי העברתי לה איזשהו מסר שמקשה עליה. המטפלת אמרה לי שבשום אופן לא לחשוב ככה, ושאם אני מרגישה שאני אמא לא טובה עבורה, אני עלולה להקרין את זה אליה וזה מה שיכול ליצור קושי.

מטבעי אני אמא מאוד מחבקת, נענית, מאפשרת, אם הילדים רוצים ידיים, הם יקבלו. עם זאת אני גם יודעת להציב גבולות ולעמוד על הדברים שצריך לעמוד עליהם. השאלה שלי נוגעת להתנהגות עם הבת שלי. באופן כללי אני מרגישה שהתפקוד שלי איתה הוא טוב, אבל בכל זאת תוהה, איפה עלי לבחון את עצמי מולה, במובן של העברת התחושה שאולי אני לא מספיק טובה? כלומר, אני שואלת באילו מקומות עלי לבחון את עצמי, מבחינת העברת התחושות שלי, שאולי עשיתי משהו לא בסדר איתה, ואולי זה מה שגורם לה לקושי? היא תינוקת מאוד חכמה ורגישה, מאוד נעלבת אם אומרים לה למשל לא לגעת במשהו. זה לא גורם לי לא לומר לי, ולוותר. גם אני וגם המטפלות מקפידות על כך שיש דברים שאסור. אני מנסה לומר שיש לה גבולות ובמקביל- הרבה אהבה וחום. ואולי מה שאני שואלת- האם יש משהו שאני עושה לא בסדר, בצורה שמקשה עליה להסתגל או להתרגל לדברים / מקומות או אנשים חדשים?