פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

'אמא מודאגת מאד' - שלום רב,

את מספרת על בנך הבכור בן אחת-עשרה, המגיב בתקיפות כלפיכם, ההורים.

ניתן להבין את תחושת הדאגה שאת מרגישה, ואולי אף חוסר אונים, לאור הקושי להבין את ההיגיון שמאחורי תגובותיו של בנך. הידיעה שבנך הבכור מהווה מודל לבנות הצעירות, בודאי שגם היא אינה מוסיפה להרגשתך. נשמע שחשוב לך להשקיע בהורות, עד כדי וויתור על הגשמה אישית והחלטת להישאר בבית כדי להשקיע בגידול הילדים. זוהי החלטה שאינה מובנת מאליה כלל וכלל.

אציין באופן כללי, כי גיל ההתבגרות אצל הבנות מקדים ויכול להתחיל בגילאי 8-9 ואצל הבנים יכול להתחיל בגילאי 10-11 (כולל הסימנים הפיזיולוגיים).

בגישה האדלריאנית, ישנה התייחסות ל'מערך המשפחתי' - דהיינו מיקומו של הילד בסדר הלידה. אחד המאפיינים של הבן הבכור, הינם היותם מגשימי הציפיות של ההורים, ובד"כ ילדים מוצלחים, תלמידים מצטיינים, ובעלי יכולת לקיחת אחריות ומחוייבות.

ואכן נראה שבנך 'מתאים' למאפיינים אלו. הדיווחים שאתם מקבלים על התקדמותו בביה"ס הינם אופטימיים וחשובים - מכיוון שהם מלמדים שבנך יכול גם לבחור להתנהג אחרת - בהתאם לחוקים ולכללים ובהתאם לגבולות של כל מורה ומורה.

על פניו נראה כי היחסים בינכם כהורים ובין בנכם הבכור נעים בין הדרישה להקשבה להערות שלכם וציפיה שהוא יקיים אותה כלשונה, ובין סירובו למלא אותה ומתן עונש על-ידכם.

ייתכן שבנכם הבכור מעט מבולבל מהמסרים הכפולים שמועברים אליו על ידכם. מצד אחד אתם סומכים עליו ולא "יושבים" על ראשו. הוא גם מראה לכם דרך לימודיו בביה"ס כי אכן ניתן לסמוך עליו ועל האחריות והמחוייבות שלו ללימודיו. מצד שני כאשר הוא לא מקשיב לדרישתכם, או הצבת הגבול - אתם מענישים אותו.

על פי התפיסה האדלריאנית - העונש - אינו יוצר למידה אצל הילד.

העונש בד"כ אינו קשור למעשה, וגם אינו מאפשר למידה של האלטרנטיבה.

יתרה מכך, עונש יכול ליצור תחושה של רצון לשליטה ע"י ההורים בילד.

עונש יכול לייצר רגשות כגון, כעס, זעם, תסכול, אכזבה, השפלה, כאב וחוסר אונים אצל הילד - וייתכן שהכל יחד. הילד עסוק ברגשות אלו, ולא יכול לאפשר להם להישאר בתוכו. בנכם מרגיש מוצף מבחינה רגשית 'חייב' לפרק את רגשותיו והוא עושה זאת באמצעות 'תוקפנות פיזית' כלפי הרהיטים.
יש לציין שהעובדה שבנכם מעדיף לתעל את תוקפנותו כלפי הרהיטים, הינה ראויה לציון. הוא יכל להפנות את תוקפנותו כלפיכם, ו/או כלפי אחיותיו. נראה שהוא בכל זאת פיתח מע' רסנים ובלמים - והוא מסוגל להציב לעצמו גבולות !

בנכם הבכור, שכבר מגיל מאד צעיר מרגיש שליטה על חייו (מהגיל הרך) מפרש את העונש כניסיון שלכם לכפות את דעתכם ! ייתכן שזוהי הסיבה שהוא מתנגד - כדי להחזיר לעצמו את תחושת השליטה העצמית. הוא עושה זאת באמצעות הניסיונות להביע מחאה וללחוץ על "כפתורי הרגשות" אצלכם.

במלים אחרות - מנקודת מבטו - מצד אחד סומכים עליו, ומצד שני 'כופים' עליו - ובכך בא לידי ביטוי המסר הכפול !

אני רוצה להמליץ לכם על גישה קצת שונה.

אני מזמין אתכם להיעזר ביכולת של קבלת אחריות ומחוייבות של בנכם, ולהציע לו תקשורת אחרת בינכם ובינו. תקשורת הכוללת יחסים של שיתוף, התייעצות ובקשת עזרה. תקשורת של 'הסכמים' ופחות תקשורת חד-צדדית.

לשם כך עליכם לקבל החלטה - בנכם הבכור אינו רק הילד הבכור, אלא הוא גם השותף במשפחה. הוא שותף שווה ערך לכם כבן-אדם. אפשר לשתף אותו בחוויותיכם - הטובות והקשות. אפשר לשתף אותו בהחלטות הקשורות לבית - ברכישות, בקניות שוטפות, בעבודות הבית, בטיפול באחיות - אך בהסכם הדדי.

כשתזהו 'זמן רגוע' בבית, הזמינו אותו לשיחה אתכם.

זוהי שיחה של 'תאום ציפיות' - הוא מגדיר את הציפיות שלו מהיחסים אתכם, ואתם מגדירים את החוקים והכללים בבית ומכאן את הציפיות שלכם ממנו.

מקיימים 'דיאלוג לקראת הסכמה' על הציפיות שלו מכם וציפיותיכם ממנו.

לדוגמא - הוא רוצה לקחת אחריות מלאה לשעורי הבית ולמבחנים - מקובל עליכם ? מצויין. אתם יכולים לבקש לקיים 'ישיבות דיווח' בינכם, שבהם הוא משתף אתכם על התקדמותו בלימודיו. מסכים ? יש הסכם בינכם. לא מסכים ? ממשיכם לדון ולנהל מו"מ - עד שמגיעים להסכמה - באופן מכבד ומכובד.

לדוגמא - הוא רוצה לבלות עם חבריו עד השעות המאוחרות ? הוא צריך לציין מהי השעה שהוא חוזר. מקובל עליכם ? יש הסכם. לא מקובל ? אתם חושבים שהוא צריך לחזור יותר מוקדם ? אתם מסוגלים להסביר בהיגיון ? מצויין - יש דיאלוג של מו"מ בינכם - עד שתגיעו להסכמה הדדית.

לדוגמא - הוא זורק את בגדיו לכביסה בחדרו על השטיח. את מצפה שהוא ישים בסל הכביסה. את מסבירה לו את עמדתך, ומציינת בפניו שכדי שהוא יוכל לקבל בגדים נקיים - הוא צריך לדאוג להכניס את ה'כביסה' לסל. הוא מבחינתו יאמר שהוא יעשה זאת, אך רק פעם בשבוע, ביום שישי. את מצידך יכולה לציין את הימים שבהם את עושה 'כביסה' (או האבא עושה לצורך העניין). וכך אתם מגיעים להסכם בינכם - א. רק מה שבסל הכביסה - יכובס. ב. הוא יכול להכניס פעם בשבוע. ג. הבגדים יכובסו בימים שבהם אתם מפעילים את המכונה.

כל זמן שמתקיימים ההסכמים - חשוב שתפרגנו לו - על העמידה במחוייבות ועל האחריות שהוא לקח לקיום ההסכמים.

כשהסכם לא מתקיים - מזמנים 'אסיפה משפחתית' - שיחה בינכם - ושוב יוצרים הסכם מחודש - על בסיס תאום הציפיות בינכם - על בסיס 'דיאלוג לקראת הסכמה' תו"כ מו"מ - עד שאתם מגיעים להסכם נוסף.

ככל שתתמידו ב'דיאלוג' מתמשך עם בנכם הבכור, אתם מאפשרים לו להתמקד ברגשות כגון אחריות, מחוייבות, אתגר, סקרנות, כבוד, סיפוק והנאה מתחושת השותפות במשפחה. יצירת 'דיאלוג' בין שווי-ערך כבני אדם וכשותפים במשפחה משנה את האווירה - מאווירה של מתח וכעסים, לאווירה של כבוד, הדדיות, שיתוף, ומוכנות להתחשבות !