פורום יעוץ להורים - גישת אדלר

יעל שלום רב,

את מספרת על בנך בן שש, החולה במחלת עור, ואת חשה רחמים כלפיו.

אפשר בהחלט להבין את הקושי הרגשי שאת נתונה בו. אולי מעבר לרגשות הרחמים את מרגישה גם רגשות אשמה וחוסר אונים על הולדת בן שחלה במחלת עור זו.

הרגשות שאת מייצרת נובעים מהתפיסה שלך את בנך.

ייתכן שכרגע את רואה השפעות שליליות של המחלה על מצבו החברתי המוגבל של בנך ואת אובדן השליטה שלך במצבים אלו. מתוך כך את מייצרת הרגשת רחמים ואינך מסוגלת להפעיל סמכות הורית.

אני רוצה להציע לך לראות אחרת בנך.

בנך הינו ילד רגיל כמו כל הילדים האחרים, שצריך להתמודד עם קושי. בדיוק כמו כל ילד בעל לקות ראייה, לקות שמיעה, לקות של קשב וריכוז ועוד ועוד ועוד.

אלה כולם ילדים רגילים, עם צורך להתמודד עם קושי שנוסף לחייהם.

אני מזמין אותך לסמוך על הבן שלך, שהוא ימצא את הדרכים, הן בגן והן בביה"ס והן בבגרותו, שבאמצעותם הוא יוכל להשתלב מבחינה חברתית, ולרכוש לו חברים.

כשאת מסוגלת לסמוך על בנך שהוא מסוגל להתמודד, כך את גם יכולה לצפות ממנו להתנהג על פי סדר היום והכללים הנהוגים בביתך.

מתוך תפיסה זו, עולה הסיכוי כי תוכלי להרגיש אהדה כלפי בנך, יחד עם מוכנות להציב גבולות ולהפעיל סמכות הורית כשצריך.

כל זמן שלא תשני את תפיסתך ותמשיכי לגונן ולחסות עליו, יש סיכוי שאת מעבירה אליו מסר של חולשה ושל חוסר מסוגלות, שאכן יכולים לבלום את התפתחותו הרגשית והחברתית וחבל....

בברכה,