פורום התמכרויות לסמים ואלכוהול

שלום,

בת זוגתי נמצאת במרחבים משקמים ( פעמיים בשבוע פסיכולוגית פלוס קבוצה שיקומית שנפגשים 3 ימים בשבוע ) ניכר כי ההתמכרות היא לבריחה והדרך זה עישון מריחואנה באופן תמידי וכן הפרעות אכילה ( חוסר חשק לאכול וירידה משמעותית במשקל, וכעת ההיפך, אכילה מרובה. עם זאת, אין לה רצון להרזות או להילחם באוכל, היא אוהבת לאכל ורוצה לאכול באופן מאוזן)

כחלק מלימודיי קראתי מאמר שמתאר דרך פסיכולוגית "העצמי" על החשיבות של אינטרוספקציה של מטפלים והורים על א.נשים עם הפרעות אכילה (פה מדובר בבולמיה ואנורקסיה שזה קצת שונה) מצב זה מאפשר לנסות לשקם תחושה של לכידות עצמית לא דך זלילה/הקאה. בקבוצה שהיא נמצאת עושים דבר דומה. נותנים מקום לקשיים שלה בעישון ובאכילה ולא אומרים לה "אנחנו באים לשנות את זה", אלא נותנים מקום לפרספקטיבה שלה. עם זאת, למרות ההבנה שזה יכול לאפשר לה ויסות דרך מציאת זולתעצמי שהוא אינו האוכל/ הסמים ( ההורים לא שימשו לה מקום זה בעברה. הם היו עסוקים מאוד באחותה הנמצאת על הספקטרום האוטיסטי) גם היום היא מדברת המון על כך שההורים אינם רואים אותה ושבטיפולים שלה המדריכים פעמים רבות רואים אותה וזו הדרך שלה להיות ילדה שוב. כלומר, מחפשת להישען על זולת עצמי חדש.

אני קצת אובדת עצות כי לא יודעת איך להתמודד עם המצב. מצד אחד אני רוצה לשמש לה את המקום התומך שהיא זקוקה לו ולא לשפוט בזמן שהיא מעשנת. מצד שני, אני מרגישה שאם אשתוק ואתן לה לעשן כשכואב לה ( כאבים פיזיים מתוך מקום נפשי) אז אני נותנת יד לבריחה שלה ואולי גם היא קצת נותנת לעצמה את המקום ש"מותר" לה כי אף אחד לא אומר "אסור".

והשאלה שלי היא, כיצד להתנהל מול ההתמכרות שלה?

המון תודה.