פורום דולה - תומכת לידה

הבנתי אותך לחלוטין.

אני יודעת שבסוף אני אקבל את ההחלטה הנכונה, זו שדורשת מעט אומץ....אבל זו הנכונה כלפי הגוף שלי וכלפי התינוק שלי.

ואני דווקא בעד ה"רוחניות" הזו שאת מדברת עליה, כי רק בעזרתה הצלחתי לעבור את צירי הלידה הראשונה כמעט את כולם בבית ולא רצתי לסורוקה הסמוכה בשביל טשטוש או אפידוראל.

אמרה לי שם המיילדת שנדרש לא מעט אומץ להגיע בלידה ראשונה במצב של פתיחה של 8.5 חקבלת יולדות, אחרי כמעט 20 שעות של צירים בבית. ונדרש גם לא מעט אומץ לקבל ולהבין שבפתיחה כזו אין לי מה להשתפן ולבקש משככי כאבים, כי עכשיו זה רק אני והגוף שלי.

ועשינו את זה כמו גדולים - אני, גופי, בעלי ותבל. הדבר היחיד שהסכמתי לו זה פקיעת מי שפיר בפתיחה של 9.5 ו15 דקות לאחר מכן התחלתי ללחוץ. זה היה מאד כואב, אבל בעלי היה לצידי כל העת, המיילדת המדהימה שהייתה לי ידעה בדיוק איך להוציא ממני את כוחות הגוף והנפש גם כשכבר צעקתי שאני לא מסוגלת. 35 דקות של צירי לחץ שראיתי במהלכם את השמיים ואת הכוכבים, אבל בסופם נולדה לה גברת תבל השמנמנה, ורודה כולה (כי נשמתי נכון), ואני - עם הנחת הקלה, אבל ללא קרע אחד וללא חתך, על אף העובדה שיצאה מתוכי בונבונה מעל 4 קילו.

עכשיו אני קצת פוחדת יותר, כי הזכרון של היום ההוא הוא מאד מעצים, זה נכון, אבל גם מאד מוחשי (אני לא זוכרת את הכאב של צירי שלב 1, אלא רק את התופת של צירי לחץ), ואני יודעת מה מצפה לי....

היום הייתי במעקב סוכר עצמי כל היום, עם הגלוקומטר שלי וכל הערכים היו בדיוק באמצע הנורמה!!!! והרי ברור שאם הייתה לי סכרת זה לא היה המצב!

אז איפה אני יכולה ללכת למומחה לדיקור או רפלקסולוגיה באיזור שלי???