פורום דולה - תומכת לידה

סוף כל סוף יש לי כמה דקות...

:-)

ילדתי בשעה טובה ביום ראשון האחרון, 15 למרץ.

ישבתי לילה קודם במחשב עד מאוחר , חיפשתי מידע על זירוז לידה...

ב5:30 בבוקר התעוררתי מכאבי גב שמתוך שינה עוד אמרתי לעצמי "לא, זה עוד לא צירים". ואז בעלי קם לעבודה ופתאום הבנתי שלא כדאי שילך....

התחלנו לשים לב לזמנים וראינו במשובר ב-5-6 דקות ציר ארוך ודי כאוב.

בשעה 6 הערנו את תבלי וארגנו אותה לגן, התלבשתי, התאפרתי (!), עשיתי לילדה קוקיות (והכל עם ציר כל 5 דקות)..

התקשרתי לחברה שלי שקבענו שהיא תצטרף אלי בתור הדולה שלי והיא גם התחילה בהתארגנות מוקדמת של הבת שלה לגן...

בשעה 7 וקצת כבר שמנו את תבלי בגן והתחלנו לנסוע לכוון קפלן, תוך כדי שבעלי מקלל את הנהגים בפקקים של הבוקר...

כל הדרך - כל 4 דקות ציר.

הגענו לקפלן, לחדר קבלה, המיילדת שהייתה במשמרת חיש חש קלטה את מצבי, בדיקת לחץ דם, בדיקה ידנית - פתיחה של 5, הראש בספינה מינוס 2.

הייתי היולדת היחידה באותו בוקר, אז יכולתי לבחור כל חדש מ-9 הקיימים.

בחרנו בחדר של לידה טבעית, עם מקלחת זרמים...

מלווה ע"י בעלי וחברה שהגיעה נכנסנו לחדר והתקבלנו ע"י מיילדת מקסימה בשם טלי, צעירה ועדינה כזו...(בסוף התברר שהיא מאד מאד אסרטיבית)...

עשינו מוניטור, צירים סדירים, בעלי הביא לי שוקו וקוראסון מקפיטריה, במשך שעה הכל היה נסבל.

התחשק לי להיכנס למקלחת, ישבתי שם על הכסא והתייסרתי ביסורי מצפון שבמצב הנוכחי במדינה אני מבזבזת המון מים שבאמת מאד מאד על הכאב שהפך כבר רציני יותר ותוקפני יותר...

יצאתי מהמקלחת וישבתי על כדור פיזיו, כשחברה שלי מחבקת אותי מקדימה ולוחשת מילות עידוד ובעלי מאחוריי ומעסה לי את הגב. שכחתי להזכיר שהמיילדת לימדה אותי את השיטה שבה אומרים "שששששש" ארוך בכל ציר, מהבטן וזה ממש מקל על הכאב...לי זה מאד עזר...בעלי וחברה עשו "ששש" ביחד איתי ובטח מבחוץ החדש היה הנשמע כמו מעורת נחשים במצוקה...:-) והמיילדת ממשיכה להגיד לי כמה אני נהדרת.

הרגשתי שאני מאבדת כוחות וביקשתי עירוי נוזלים, כי גם הייתה לי קצת סחרחורת...

בדיקה במיטה בשעה 10:30 - הפתיחה 7. ואז הייתה תקופה של שעתיים - מאד ארוכה שהפתיחה לא זזה. מילת אפידורל עלתה שוב ושוב אצלי בראש, אני בחצי ישיבה על המיטה והיקירים שלי לידי...אמרנו שאם עד 12:30 לךא תהיה התקדמות נפקע את המים..

ופתאום - בשעה 12:30 אני מרגישה את הלחץ הזה למטה.וגם משהו מוזר כזה בין הרגליים. המיילדת מסתכלת ואומרת שיוצא השק של מי השפיר (נראה ממש כמו בלון מלא במים) והראש - הראש מיד אחריו!

בננות, הבן שלי נולד בשק - הוא פקע את השק עם ראשו בדרכו לאויר העולם!

7 צירים. זה מה שזה לקח (הייתי עוד מחוברת למוניטור וממש ספרתי אותם). 7 צירים מאד ארוכים וכאובים. 10 דקות. מ12:40 ועד 12:50 שזו השעה בה נולד.

אני זוכרת שמילמלתי תוך כדי יציאת הראש ש"שורף לי בפיפי" וש"הוא קורע אותי". חברה שלי ובעלי המשיכו לעודד ולומר ש"הנה, הנה, הוא ממש כאן, אנחנו רואים את האוזניים והנה העיניים והנה כבר הסנטר!", והמיילדת עודדה והנחתה ואמרה שאני גיבורה ומדהימה, וכמה שאלו רק מילים - הן עוזרות מאד ברגעים הקשים...

את קסם של רגע היציאה שלו לאויר העולם אני לא יכולה לתאר במילים...ככה, בלי קרע אחד, בלי חתך ובלי תפר, נולד לו הבן שלי, במשקל (תחזיקו טוב) של 4740 גרם. אני אכתוב את זה במילים, שלא תחשבו שבתפלק לי מספר לא נכון - ארבע קילו שבע מאות וארבעים גרם. זה היה משקלו.

בלי קיסרי, בלי זירוז, בלי בלבולי מוח. תינוק מושלם ושמנדוז, בהמשך התברר כי אורכו 56 ס"מ והיקף הראש שלו 36.

והוא הכי מדהים בעולם והכי שלי.

הוא שכב בידיים שלי, כל כך ברור, וחיפש כבר לינוק....חמים, רטוב ומושלם, הגור שלי, שהחזקתי אותו ולא האמנתי שהנה, אני כבר אמא לשני ילדים...

בעלי וחברה שלי חיבקו אותי ובכו איתי מאושר. חברה שלי אמרה שלראות אותי יולדת הייתה בשבילךה חוויה מדהימה ומאד מאד מרגשת...

השתחררנו רק ביום חמישי בגלל צהבת (אפילו השתז]נו במיטת אור כדי לטפל בזה), ועכשיו אנחנו בבית, נהנים מנו הכי בעולם, תבל משוגעת עליו ובעלי לא מוריד אותו מהידיים...

הוא יונק הנקה מלאה, לפעמים מקבל תוספת, כי לאור משקלו הוא זקוק ליותר, ואני עדיין לא מייצרת מספיק בשבילו...אבל עוד מעט גם זה יסתדר...

הדבר היחיד שאני סובלת ממנו - זה עצם הזנב הדואבת, שהתקפלה אחורה בזמן הלידה, למרות שילדתי על הצד ולא על הגב..

זהו סיפור הלידה שלנו, את השם אני אגלה לכם רק בעוד שבוע, אחרי הברית...

אני רוצה להגיד לכם משהו בעקבות הסיפור הזה - לכו בעקבות התחושות שלכן, הן נכונות! אל תתנו לרופאים להפחיד אותכם רק בגלל סטטיסטיקות שניתנות לכן ללא קשר למצבכן האישי. תלדו כמו שהטבע התכוון שנעשה את זה, במידה ואין סיבה אמיתית לא לעשות כך.

אנחנו יכולות לעשות את זה, אנחנו יכולות לעשות את זה בשליטה על הגוף שלנו, לא בהכרח עם משככי כאבים, בדרך הכי טבעית שרק אפשר. כשיש ליווי טוב - כלומר כשאנשים אהובים לצידנו, זה עוזר פי כמה מונים מכל משכך כאבים!

תודה לכולכן על התמיכה לאורך כל הדרך, ותודה על כל המילים החמות.