פורום דולה - תומכת לידה

הי דנה

אני עונה לך קודם כל בחיבוק.

מרגישה אותך ומבינה שמה שאת בעצם אומרת זה שאי אפשר להגיד למישהו לחוץ: "תרגע" כי זה פשוט פקודה בלתי הגיונית ולא ניתנת לביצוע.

לשלב את ההריון במהלך החיים הרגיל זה נהדר וטבעי וכך נוהגות (וטוב שכך) רוב הנשים שאפילו לא מודעות לקיומו של הריון. את לא אמורה לחדול מדברים שעשית קודם וגרמו לך הרגשה טובה. בדרך כלל את קשובה לגופך ואם לא עשית עניין סימן שהרגשת טוב, כיום מעודדים נשים להמשיך ולעסוק בפעילות גופנית מותאמת להרגלי חייהן והתקדמות שלבי ההריון.

נשים את הדברים "על השולחן" זה לא תמיד הולך חלק בחיים האלה, בשום תחום.

נכון, צריך הרבה הרבה סבלנות וצריך לעשות עבודה נפשית, להכיר בפחד, לתת לו מקום, הוא טיבעי, לא לנסות להיות גיבורה ולהתעלם ממנו. יחד עם זה, דברי איתו ועם עצמך, תסתכלי לפחד בעיניים ותגידי לו: בסדר אני יודעת שאתה כאן ואני אטפל בך אחר כך, זוז טיפה הצידה ותן לי לחשוב מחשבות טובות ולנשום.

אין בך אנרגיות שליליות, יש חרדה והיא אמיתית, את חרדה לחיי משהו, מישהו, נשימות נשימות נשימות ... סבלנות יקירה.

אם יש לך נפש אהוב או אהובה אל תהססי לבקש חיבוק ונשיקה.

הריונות מסויימים מתחילים עם סוג של בעיה או קושי, מתגברים עליה ונמשכים תקין עד ללידת תינוק בריא וצווחן (אני שכבתי בהריון השני שבועיים עם דימומים ואחר כך היה הריון תקין, חרדתי, אך תקין רפואית). הריונות תקינים לא רצויים או תוצאות של אלימות -שורדים. הריונות צעירים רבים מסתיימים מהרבה סיבות לא ממש ידועות לנו, אף מבלי שנרגיש או נדע. ויחד עם הקושי יתכן ומשהו היה לא תקין ונמנע מאיתנו קושי מסוג אחר.

נושמת איתך ושולחת לך

בריאות ואהבה רבה

ונשמע איך את מתקדמת.

חגית ראמי - דולה