פורום דולה - תומכת לידה

חגיתי שלום רב,

אני קוראת וקוראת את התגובות שלך לנשים פה בפורום ואני חייבת לציין שממש מרגש אותי לראות כמה אמפטיה ורוך את מצליחה להעביר דרך מחשב. את נשמעת לי מדהימה וחזקה!

לא חשבתי לכתוב כאן, אף פעם לא נכנסתי לפורום הזה... רק עכשיו, שכולי אחוזת פחדים, לחצים, חששות והיסטריה מכל מחשבה על הלידה. זוהי תיהיה לידה ראשונה, הריון שני (לעובר בהריון הקודם לא היה דופק) ואחרי יחס מזעזע מצוות בית החולים לאורך תהליך ההפלה. מן הסתם הגעתי אז מפוחדת, ועצובה מאד, הפחדים נעלמו ברגע שהרדימו אותי.

אני כרגע בשבוע ה38 להריון ב"ה, וחוששת מאוד... לא מפסיקים לרוץ לי בראש תסריטים נוראיים. אני בוכה הרבה, אני בלחץ, מנסה להרגיע אותי במחשבות חיוביות אך ללא הצלחה... מפחדת מהתהליך, מעצם העובדה שאולי לא אעמוד בכאב, שיכעסו עליי (הצוות) וילחיצו אותי יותר. יש לי GBS בשתן, לכן אני צריכה להגיע חבית החולים מוקדם ואינני יודעת אם אדע מתי ללכת! היו לי צירים מוקדמים בשבוע 33 והזריקו לי קלסטון, היתה לי פתיחה של סמ' 1 ומחיקה של 65% (הכל כבר חזר לקדמותו) כרגע אני עם מחיקה של 50% ולא בדקו לי פתיחה כי הצוואר סגור עדיין... אני מציינת את זה כי בדיקת הפתיחה הזו, שבודקת כמה הצוואר מקוצר וכמה פתיחה יש, נוראית!! כאבה לי מאוד! וזו רק בדיקה!!! רק מהמחשבה על הבדיקה הזו כואבת לי הבטן ואני מרגישה שאני נחנקת!

איך באמת עוברים את כל זה? אני כל כך רוצה להיות כבר אחרי ושיגידו לי שהכל בסדר עם התינוק שלי ואיתי!! כ"כ נוח לחשוב על ניתוח קיסרי...לא להרגיש כלום, לדעת שהכל בסדר, ורק אז להתמודד עם הכאב...

אני מפחדת....

סליחה על האורך...אשמח לתגובה...