פורום זוגיות באימון ואישי

אני אגיד שזה התחיל ממני. גם אני אלימה. אני מפחדת להיות קורבן. אני מאיימת הרבה. יש בי המון כעס. אני מדברת. הרבה. אני נכנסת לסחרור ולא מצליחה לצאת ממנו. היו לנו שיחות והצעתי שתהיה לנו מילה מיוחדת של פעם שאני בסחרור והוא אובד עצות הוא יאמר אותה.הוא שכח את המילה ואני התפוצצתי. אחר כך יש שקט ואני לא מדברת. מחרימה אותו. הוא אמר לי שזה משחק מכוער, להחרים. אני רק שותקת.

ואז זה התחיל, בהתחלה הוא שבר את החלון באמבטיה. אני בכיתי. אחרי כמה חודשים הוא זרק עציץ מהקומה הרביעית. אני בכיתי. אני איימתי שאני אעזוב ואני ואני ואני ואני.

נשארתי. היה שקט. אני שוכחת מהר. האלימות שלי החריפה התחלתי לדבר מכוער מילים מעליבות ופוגעות. "אני אזרוק אותך, אפס, טיפש....אני אפרד ממך,אנטוש אותך....עלוב ואני כועסת והוא ירק על הריצפה. אח"כ הוא טען שזה כדי שאני אפסיק לדבר שהוא היה חייב לעשות משהו קיצוני שאני אפסיק לצעוק. אחרי היריקה הוא בעט בארון ואני נעמדתי מולו והרגשתי איך אני מותחת את החבל הדק הזה בנינו ואמרתי לו "עכשיו תורי, עכשיו אתה הולך להכות אותי? נראה אותך?" בטח, אני חזקה במילים. לי הוא ירביץ? אני הפמניסטית שאף גבר לא יקבע את המהות שלה ולי הוא ירביץ? איך הסתבכתי ככה? איך? הוא לא הרביץ לי.

יומיים לאחר מכן בעת נסיעה אני דיברתי על חוסר פרגון מצדו ועל הקשיים שלי והוא בלם את הרכב מישהו ציפצף מאחורה והוא יצא מהרכב וצעק על הבחור אחרי כמה מטרים הוא שוב עצר את הרכב ואמר שהוא הולך. אני המשכתי בנסיעה. הוא התקשר להגיד סליחה ואני הייתי מוצפת בדמעות אחרי יומיים הוא העיף את כל הדפים מהשולחן כי טען שנגעתי לו בדברים. הכל התפזר על הריצפה ושוב סליחה ואני אוהב אותך.

יש לי המון רחמיים עצמיים ודמעות חסר או פרידה.

אני אובדת עצות, לא מבינה איך הגעתי למצב הזה ולא יודעת מה לעשות. אני מתבצרת בשתקתי ויודעת שזה משחק מכוער. לא סיפרתי לאף אחד כי אני מתביישת. אני מפחדת ואני ואני ואני ואני.

אני היא זאת שמרצה לבחורות לא להיות קורבנות נהפכתי להיות קורבן בעצמי ואני שמדברת על עוצמה נשית לא מוצאת את שלי ואני ואני ואני.

מה לעשות? הוא עומד להיות בעלי.