פורום זוגיות באימון ואישי

שלום,

אני פונה כיוון שיש לי ולאשתי בעיות בנישואין, שלאחרונה הובילו למחשבות על פרידה.

יש לנו שני ילדים (אחד נולד ממש לאחרונה) ואנחנו נשואים כ-7 שנים.

אני אפרט בקצרה את הבעיות מהצד שלי, אחר כך את הבעיות כפי שאשתי רואה אותן (לפחות על פי הטענות שלה):

אחת הבעיות העיקריות היא המשפחות שלנו. כתוצאה מכל מיני אירועים בעבר, כל אחד משך למשפחה שלו - כאשר כתוצאה מזה הפחית בחשיבותה של המשפחה של השני.

במשך תקופה ארוכה זה די שימש כבעיה העיקרית בקשר בינינו. אני לא הייתי מוכן ל"וותר" על המשפחה שלי והיא לא הייתה מוכנה ל"וותר" על המשפחה שלה. הצעתי לה כמה פעמים לפתוח דף חדש בכל היחסים עם שתי המשפחות - אבל גם כשהיא נתנה תשובה חיובית, אז בפועל היא הייתה קרירה למשפחה שלי, ואני ניסיתי להיות חם למשפחה שלה. כפי שניתן להבין ממה שכתבתי - זה לא ממש עובד, והיא עדיין קרירה בכל מה שקשור למשפחה שלי (ואני חייב להודות שאני גם חזרתי לקרירות שלי כלפי משפחתה). מה שמפריע לי בעניין הוא שאנחנו מפסידים את הטוב של שתי המשפחות וברור לי שלכל אחת מהן יש הרבה מה לתת.

אבל עיקר הבעיות התגלו לאחרונה. בזמן האחרון היא חזרה כמה וכמה פעמים על כך שהנישואין שלנו לא מתאימים לה, שלא מתאים לה להעביר ביחד את הזמן עד המוות בלי ריגושים וכו'.

היא טוענת שאני לא מתחשב בה, שאני מבטל את דעתה וכו'.

אני בן אדם שעובד כמעט 12 שעות ביום כדי לפרנס את המשפחה שלנו בכבוד, ועושה הכל על מנת שנצליח לחיות ברמת חיים טובה. בנוסף, אני מנסה לעזור בכל מה שאני יכול: לבשל, לעזור לסדר, לנקות, לשמור על הילדים - הכל אמנם במגבלות הזמן, אבל אני חושב שאני די עוזר.

יכול להיות שבגלל הלידה והעייפות הנלווית העניינים מחריפים - אבל אני מרגיש שאם התגובות שלה (שגובלות לעיתים באיומים על פרידה) ימשיכו - אני באיזה שהוא שלב פשוט ארים ידיים.

אני אוהב אותה מאד, וחושב שהיא בחורה מקסימה, אבל אין ספק שכל האיומים האלה וההתנהגות שמבחינתי נראית קצת כפיות טובה כלפי כל הניסיונות שלי - קצת גורמים לי לירידה ברצון להמשיך.

אני בן אדם מאד משפחתי ומאד קשה לי לחשוב על פרידה - גם ממנה וברגעים הקשים, בעיקר מהילדים - אבל זה נראה לי כבר יותר מידי לספוג.

חשוב לי להבהיר, אני לא מנסה לקבל אישור להתנהגות שלי. ברור לי שלפעמים אני לא בסדר (כמו כל בנאדם) - אבל אני חושב שלא ניתן להסתכל על ההתנהגות שלי מהצד ולומר שאני לא מנסה לעזור ולהקל. אני מחליף אותה בלילות (למרות שאני הולך אחרי זה לעבודה של 12 שעות והיא נשארת בבית), אני מנסה לתת לה זמן חופשי להתרענן מהשמירה על הילדים (והיא, מתעקשת לא לנצל אותו ולהמאיס עלי את הרצון לעשות כן בפעם הבאה).

אני לא רוצה לחשוב אפילו מה היה קורה אם בעקבות המשבר הכלכלי הייתי מפוטר או היינו נאלצים להסתפק במשכורות פחותות, ככה שגם המצב הכלכלי היה גרוע. ברור לי שזה בכלל היה מכניס מתח עצום ליחסים.

בכל מקרה, אם למישהי/ו יש איזו שהיא הצעה מה לעשות, או שמישהי/ו חושב/ת שרצוי לעשות מעשה כל שהוא - אני אשמח לתגובות.

תודה

דוידי י.