פורום זוגיות באימון ואישי

שלום לך, אסתי,

אני בת 27 והחבר שלי בן 30. אנחנו ביחד כרגע כחצי שנה, מכירים 3 שנים, בעבר כבר היינו זוג, כאשר הזוגיות כיום היא שונה ולמיטב הבנתי עמוקה, בריאה ואמיתית הרבה יותר, מסיבות שונות, שאינן חשובות כ"כ כרגע, לעניין זה.

בשבוע שעבר החלטנו לעבור לגור ביחד, ואנחנו מחפשים דירה, בת 2-3 חדרים. תקציבנו לא גדול במיוחד. הרעיון היה שלו, ולקח לי זמן להסכים - עקב דעות מומחים בנושא מגורים משותפים לפני נישואין וכיוון שהרגשתי פחות מוכנה, עד שהתקרבנו עוד.

חברי מעשן כבד, מאוד נהנה מזה, ואין סיכוי, לפחות כרגע, שירצה להפסיק.

שנינו עדיין גרים בבית ההורים, כאשר בעצם לאחרונה נמצאים בערבים ובסופ"שים בעיקר אצלו בבית. העישון מפריע לי, ולכן הוא מעשן בחלון ו/או בחדר אחר - אצלו בבית מקובל עישון חופשי.

השאלה היא מה עושים בבית משלנו. בהתחלה דובר על יציאה למרפסת או החוצה, אם זו דירת קרקע, אולם אתמול בלילה, אחרי שיחות ארוכות וכבדות בנושאים אחרים (שלא קשורים לזוגיות) וכששנינו מתים מעייפות, הוא פתאום זרק לאוויר שעצם העישון שלו הוא בעיה דו כיוונית - כלומר, לא רק לי יש בעיה עם זה שהוא מעשן, אלא גם לו יש בעיה עם זה שלי העישון מפריע והוא מוגבל. ואז הוא אמר, שהוא רוצה שיהיה בבית חדר עישון, עם טלוויזיה. שהוא יוכל לעשן שם בכיף, ולא בעמידה. וגם מרפסת זה לא מספיק טוב.

אני יודעת, אגב, שהוא חש אי נעימות מסוימת מכך שאני לא רוצה אותו ברגעים בהם הוא מעשן - כלומר, תופש את זה כסוג של דחייה, כאילו הוא איזה "מוקצה" (אני, כמובן, מגזימה. והוא יודע שהבעיה היא עם הסיגריות, והבהרתי את זה, אבל יש ניצוץ של הרגשה כזו).

טרם הגבתי לרעיון המפתיע באופן ממשי (מלבד פרצוף, שהיה בלתי נשלט). אני רוצה לגבש קודם דעה בעניין, ואז לשוחח אתו. מה שהכי מפריע לי זה עניין הטלוויזיה, שעלולה ליצור לדעתי היבדלות יתר. וזה למרות שכרגע הוא רוצה להיות איתי, והרבה. ולמרות שהוא חוזר הביתה מאוחר - נוסע במיוחד בשביל לקחת אותי (אנחנו לא גרים קרוב) ולעיתים קרובות אנחנו מדברים שעות, בלי לשים לב שהזמן עובר.

מצד אחד, אני רוצה שיהיה לו טוב. ושהוא לא ירגיש שהוא מקריב יותר מדיי, ולא ירגיש מקופח בבית שאמור להיות שייך לשנינו. סך הכל, זה באמת פתרון שיאפשר לו לעשן וימנע ממני (בהנחה שנדאג שהעשן לא יתפזר בכל הבית) לסבול מריח סיגריות. מצד שני - האם לא ייווצר יותר לבד מביחד? אני גם בטח ארצה לפעמים את הספייס שלי, יש לי תחביבים ואני כנראה אעבוד מהבית (הוא עובד במסעדה, חוזר מאוחר), ובכ"ז. אני לא שלמה עם הרעיון.

הרגשתי היא, האמת, שהוא נלחץ קצת מהמעבר (גם אני די לחוצה), וזה מה שגרם לרצון לשמור יותר על "זכויותיו", רצונותיו, פרטיותו, ופתאום גרם לו להרגשה שהוא צריך חדר משל עצמו, כדי לעשן, אבל לא רק. הוא בטח גם רוצה להרגיש שהוא שותף להחלטה איך מתי כמה ולמה הוא יעשן - בקטע הזה נראה לי עשיתי טעות כשהסברתי לו איפה הוא יוכל לעשן בדירה שראינו, וזה אולי היה אחד הטריגרים לרעיון החדש. אני רואה בלחץ שלו משהו טבעי, ואולי, מהבחינה הזו, כדאי לאפשר לו את הספייס הזה, שלא ירגיש פתאום חנוק. אבל חוששת מההשלכות, כאמור.

מה דעתך?

תודה מראש!