פורום זוגיות באימון ואישי

שלום רב,

אני בת 24 ובן זוגי הוא בן גילי. אנחנו סטודנטים ובני זוג כבר כמעט ארבע שנים.

היחסים שלנו מעולם לא היו רגועים- בתחילת דרכנו אני לא הייתי בטוחה לגבינו ובהמשך הדרך- כולל עכשיו, הוא לא בטוח לגבינו. נפרדנו המון בשנה האחרונה והריב הקשה ביותר היה לפני חודשיים-שלושה כשהוא אמר שהוא כבר לא אוהב אותי כמו פעם ורוצה להתנסות בדברים חדשים (כלומר- בחורות אחרות, כי אני החברה הראשונה שלו). לאחר כמה ימים הוא יצר איתי קשר, אמר שהוא מתגעגע, שהוא כן אוהב אותי וחזרנו להיות ביחד.

זו בעיה אחת שלנו. אני מודעת לכך שאם הגענו למצב של חוסר אהבה- אסור להמשיך את הקשר, אבל יש לי איתו חיבור מדהים (מבחינת גישה ושיחות ולא רק חיבור אינטימי) ואני מפחדת לאבד אותו.. מפחדת שאני לא אחווה את אותם הדברים עם אף אחד יותר.

הדבר השני שרציתי להתייחס אליו הוא חוסר האמונה שלי בו- אני אף פעם לא סומכת עליו שהוא לא מסתכל או נמצא עם אחרות. אני יודעת ממנו ומחברים שלו - שהוא לא, אבל אני עדיין לא סומכת ובוטחת. לאחרונה הוא היה בחו"ל לתקופה והיה מתחבר הרבה למסנג'ר ולפייסבוק אבל לא שולח לי הודעה בכל פעם שזה קורה. זה עצבן אותי באופן מסויים והגעתי למסקנה שאני מאוד רכושנית כלפיו כי אני מקנאת לו גם כשהוא עם חברים ובצורה חולנית- גם כשהוא מבלה עם אחים שלו שאותם הוא רואה פעם ב..

אני לא מצליחה להפנים את זה שיש לו חיים משלו ושלא הכל סובב סביבי כי מבחינתי כן הכל סובב סביבו. אני יודעת רציונאלית שמן הסתם חובה שהוא יהיה עם אנשים אחרים מלבדי אבל רגשית ונפשית אני מרגישה רע כשזה קורה.

אני לא יודעת מה לעשות, אודה לעצה.. אמנם נשמע כאילו אני מטורפת ומהנשים שמתעלקות על הבן זוג שלהם אבל באמת שלא. אני מעניקה לו את כל החופש שהוא רוצה, אבל כמובן שבניגוד לרצוני ולרגשותיי. אני לגמרי בשלה לעבור לגור איתו ולהקדיש לו את חיי, אבל הוא בשלב אחר בחיים, זו האמת, ולא בעניין.

תודה מראש..