היי, אני בת 33 נשואה כשנה וחצי ואמא לתינוקת בת 10 חודשים, אני מרגישה שבעלי לא מבין אותי ולא מוכן לקבל את העובדה שיש לי צרכים, השאלה שלי היא איך אני מצליחה לגרום לו ללמוד אותי ולהבין אותי,
אני אתחיל מההתחלה: אני טיפוס שונה מאוד מבעלי, בעלי אדם רציני עם מוטרות ויכולת התמדה, הוא ספורטאי ששומר על התזונה שלו ועל גופו, הוא אדם עם רגליים על הקרקע וחונך בבית עם מוטיבציה גבוהה להצליח ולהתקדם, נושא הכסף והמעמד בבית שגדל בו תפס משמעות הכי גבוהה
אני לעומתו גדלתי בבית שלא מקדם למצוינות,עם הורים שלא חסכו אף פעם ולא העבירו לנו מסר שהכסף הוא הכי חשוב אלא שנהיה מאושרים ושנעשה מה שאנחנו רוצים עם חיינו, לימודים לא היו חשובים ובאיזשהו שלב ההורים שלי לא ידעו בכלל מה היו הציונים שלי ואם אני מסתדרת, גובל בהזנחה אבל אני לא כועסת.
העניין הוא שהיום שנינו אנשים מבוגרים שאוהבים אחת את השנייה אבל נתקלים בהבנות שונות לגביי החיים, אנחנו שוכרים דירה ומנסים לחסוך לבית משלנו, בעלי יותר רציני בעניין הזה גם כי הוא גבר ולכן לא מוציא על בגדים או על קוסמטיקה והוא לא זה שקונה בגדים לילדה אלא אני והוא לא זה שעושה את הקניות של האוכל שלה והטיטולים עד היום ההוצאות בינינו התחלקו שנינו מנהלים חשבונות בנפרד והוא תמיד העיר לי שאני מבזבזת יותר מידי ושאני צריכה לקחת חלק בהוצאות ותמיד לקחתי, הוא משלם את השכירות ואני את התשלומים מסביב ומאז שנולדה הילדה יוצא שאני מוציאה יותר על הבית מאשר הוא אבל התכונה שלי היא לא להתחשבן כי הרי אנחנו יחד וזה לא משנה מאיפה זה יוצא והמטרה שלו היא בית בסופו של דבר אז זה טוב לי שבחשבון אחד יש הוצאות והחשבון השני חוסך למרות שלפעמים עולה בי חשש שאני לא דואגת לעתידי העצמאי ושהחשבון שלי סופג הוצאות רבות מידי,
אתמול רבנו
אני בקשתי שילך איתי לקניון לקנות לי חולצות לעבודה לחורף, אני מנסה לשתף אותו בכל קניה של בגדים שאני רוצה לעצמי כדי שיראה שאני לא קונה מאחורי גבו או מסתירה ממנו וכדי שזה ייחשב כהוצאה שיש להכיר בה וושהיא משותפת לנו כבית, ולתומי חשבתי שהוא יגיש את כרטיס האשראי שלו לשלם עליי כמתנת יום הולדת,דברנו על זה מראש, הגענו לקניון וזה היה קשה עם הילדה הוא כל הזמן עסוק איתה ומרחם עליה ולגמריי מזניח אותי ואת מה שאני רוצה, בקשתי ממנו שיתוף פעולה ונכנסנו לבדוק בגדים עד מהרה הבנתי שברגע שהוא איתה אין מצב שאני אשיג את תשומת ליבו ולבסוף התפצלנו, נפגשנו בדיוק כשאני בקופה עם חמש חולצות שהעלות שלהם הסתכמה ב 500 שקל, הוא בא ונדהם מהסכום וכעס שהילדה עייפה ומאוחר, נגשנו לאוטו והוא התחיל לגעור בי שהוא לא מבין איך אני מרשה לעצמי לבזבז כל כך הרבה ושאני כל הזמן רק רוצה לקנות ולקנות ואני נפגעתי ונעלבתי, הסברתי לו שחילקתי ל תשלומים ושדברנו על זה שהולכים וקונים לי בגדים ושדברנו מראש, זה לא הזיז לו, הוא כעס וקרא לי מפגרת וברגע הזה אמרתי לו שלא נדבר ושאני לא מקשיבה לו , הגענו הביתה והכנתי לעצמי את המיטה בחדר השני, אני ככ נפגעתי ממנו, אני כל הזמן מנסה להבין אותו ואת הצרכים שלו ואני מרגישה שהוא אטום לצרכים שלי, הרבה זמן רציתי לקנות לעצמי בגדים שיבטאו את מה שאני מרגישה או את האישה שאני רוצה להיות והרבה זמן לא איפשרתי לעצמי לקנות חולצה בעלות של 90 שקל תמיד אני קונה במבצעים או סוף עונה ורציתי לאפשר לעצמי, אני עובדת, ומרוויחה משכורת יפה לא מגיע לי?
איך מסבירים לגבר את הצרכים של האישה? אישה צריכה קוסמטיקה, בגדים, נעליים היא צריכה להיראות מטופחת לעצמה לבעלה לילדיה, מה אני עושה?
מצד אחד הקלות הבלתי מוסברת שבמוחי על האפשרות להתגרש מפחידה אותי ומצד שני אני חוששת שהוא לא ישתנה בעניין הזה של הכסף,
אז מה עושים? מצטערת על האורך אני לא יודעת עם מי לדבר על זה וזו פעם ראשונה שאני מדברת על זה עם מישהו, תודה מראש,
