פורום זוגיות באימון ואישי

אני לא יודעת עד כמה שהפורום הזה מתאים לגיל שלי...אבל בכל זאת היה רשום "לכל גיל"...אז, כן ><''

יש לי חבר כבר 10 חודשים. הוא הראשון שלי ואני בערך הראשונה הרצינית שלו (לפני זה מערכות היחסים שלו-אחת או שתיים- נמשכו חודש). מהשנייה הראשונה שהכרנו הכל זרם והיה נחמד וכיף. המרחק ביננו הוא של שעה נסיעה ולי אין רשיון. הוא גדול ממני בכמעט 3 שנים (אני בת 18). באמת שהוא מקסים ואוהב.

הקטע הוא שהאהבה באה אחרי. זאת אומרת, דייטים ראשונים לא היו מתוך "אהבה" אלא מתוך "היכרות", בשביל שנכיר אחד את השני. עם הזמן התחלנו להתקרב אחד אל השני ורק אחרי 4 חודשים בערך הוא אמר לי שהוא אוהב אותי ובאמת יכולתי לראות שהוא אמיתי וכן. עכשיו אני יכולה להגיד שגם אני אוהבת אותו.

בתחילת הקשר היה קצת קשה. הוא בצבא, תפקיד חדש, בעיות, חוזר מאוחר, עייף ואני בלימודים, ככה שזמן לדבר, קשה היה למצוא. אבל עכשיו הכול התחיל להסתדר ואנחנו מדברים כמעט כל יום, אפילו אם זה רק משפט, אבל במשפט אנחנו אומרים הרבה חחח

על כל פנים, לא ידעתי עד כמה אני קנאית עד שפגשתי אותו. הבנתי שכל מה שהיה לפני ("התאהבות" בבנים אחרים...) לא הייתה אהבה. יש לו מלאאא ידידות וכולן גדולות ממני כ-3 שנים ולצערי הרב הן כולן מדהימות ויפות ומצחיקות ו...מושלמות פשוט (לדעתי).

כל פעם שאנחנו יוצאים עם חברים שלו, אז תמיד הוא מדברת עם הבנות ההן (שלמזלי יש לחלקן חבר חחח), כי טוב, הוא לא ראה כמעט אף אחד הרבה מאוד זמן. אבל לי זה מציק קצת. אני מפחדת.

אני מפדחת שייפול לו האסימון והוא יבין שאוליי הוא טעה איתי. אני לא רוצה שהוא יטעה איתי. אמרתי לו פעם שהרגשתי נטושה כשהוא הלך לדבר איתן והוא הבין, אמר שהוא מצטער פשוט הוא לא ראה אותם הרבה מאוד זמן. אבל עדיין.

עד כמה שהוא אומר שהוא אוהב אותי והוא חושב שאני הכי יפה בשבילו, עד כמה שהוא אומר שאני מיוחדת וכל המילים היפות- אני מפחדת. כי אני? לא רואה את עצמי ככזאת. אני רואה את עצמי כאחת רגילה מינוס.

אבל עובדה שהוא החליט לאבד איתי את הבתולין...ואוליי זה היה בשביל הגיד "היי, אני לא בתול"? הוא אומר שהוא אוהב ודואג, ואני באמת מאמינה לו! אבל אני מפחדת.

אני לא רואה אותו כל השבוע ואנחנו מתראים רק בשישי לכמה שעות (כי לרוב אני עובדת בשבת), והמרחק הזה, עד כמה שהתרגלנו- זה קשה קצת. יצא לנו לריב טיפה על זה שאני מצפה שנתנהג כמו זוג רגיל, אבל עובדה שיש לנו הרבה מגבלות והעיקרית היא המרחק.

הוא מציג אותי בפני החברים שלו כ"חברה" שלו, מה שכבר נותן לי את הביטחון שהוא לא יוצא עם אף אחת אחרת. אני באמת בוטחת בו, אבל בנים נדלקים על בנות עם חזה ענק וגוף של דוגמנית ואני ממש רחוקה מזה!

סיפרתי לו פעם על שחלמתי שהוא מצא מישהי אחרת והיא השאיר אותי לבד...התגובה שלו הייתה: צחוק. ואז שתיקה (הבין שאני רצינית). הוא הסתכל עליי וחיבק אותי חזק ואמר שהוא אוהב רק אותי ואני היחידה בשבילו. ואז לחש בנתיים (או משהו כזה). הוא בנאדם שעומד במילה שלו. אם הוא אמר שהוא יעשה משהו- יחרב העולם והוא עדיין יעשה את זה. ובגלל זה הוא לא רוצה להבטיח לי ירח וכוכבים.

הוא סיפר לי שיש מישהי שבטוחה שהוא מעוניין בה. פעם היה להם קטע (טלפוני בלבד), איזה כמה חודשים והיא כל פעם שיחקה בו ואמרה שהם ייפגשו ואף פעם לא קיימה. בקיצור, היא חושבת שהוא מעוניין בה כי הוא דיבר איתה כשהוא היה איתי. אני ראיתי על מה הם מדברים והיא בקשה ממנו עזרה במשהו שקשור לצבא. הוא אמר לי שאין לי מה לדאוג והוא ממש לא מעוניין בה (זה כמובן אחרי שהוא ראה את המבט המודאג שלי).

אבל זה קצת מלחיץ אותי...אוליי אני סתם טיפשה ודואגת יותר מדיי?

אין לי נסיון עם המין השני, הוא הקשר הראשון שלי איתם (ואני מדברת בשיא הרצינות. ידיד אחד אין לי!) ואני לא יודעת מה גברים חושבים.

הוא באמת אוהב אותי ואני לא צריכה לדאוג?

סליחה על החפירה...פשוט רציתי לתת רקע שהתשובה תהייה יותר נכונה (?) ^^"