פורום זוגיות באימון ואישי

אני וחבר שלי (אני 18 הוא עוד מעט 21) חגגנו לפני שבוע שנה בייחם. הוא החבר הראשון שלי...הראשון בהכול. לו לפניי היו 2 מערכות יחסים שכל אחת ערכה חודש..אז בקיצור גם אני הראשונה שלו בהכול...

על כל פנים, הוא קנה לי עגילים מזהב לבן אמיתי! בתור חייל אין לו הרבה תקציב לזה ובכל זאת הוא קנה לי אותם :)

יש ביננו מרחק של שעה נסיעה (מעיר לעיר) ואנחנו נפגשים רק בסופי שבוע. להגיד לך את האמת? רק עכשיו אני מרגישה שאנחנו באמת מתחילים ממש להכיר אחד את השני, השגעונות שלנו, הדברים שלנו...רק עכשיו אנחנו מתחילים להבין מי אחנו ^^

"אני אוהב אותך" הייתי שומעת באירועים מיוחדים, בלילות של שיחות נפש. עכשיו? אחרי שחגגנו שנה? אני שומעת את זה כל פעם שאנחנו נפגשים, כמה פעמים. התחלנו יותר להתחבק בפומבי, התחלנו באמת להיות שני חלקים שמתמזגים.

אבל.....!!!

אני מכירה המון זוגות בגיל שלי, במרוב פוצי מוצי הם נפרדו. זאת אומרת, הם חיו בוריד אחד של השנייה, כל הזמן אמרו כמה הם אוהבים אחד את השנייה, חיבוקים, נשיקות...אני מאוד מפחדת שלשם הקשר הולך. אנחנו לא פוצי מוצי. גם כשאנחנו נפגשים והולכים לאנשהו עם הרבה אנשים...אנחנו כן ביחד אבל יכולים כמובן גם להביא "מרחב" אחד לשנייה שכל אחד יילך לפינה שלו עם האנשים שלו ואז שוב לחזור ולהתחבק ולהתנשק ממש בקטנה. אנחנו לא פוצי מוצי, אבל מאוד מפחיד אותי שה"אני אוהב אותך" הופך להיות על סדר היום ולא משהו שהוא באמת מתכוון אליו...

זאת אומרת, אני כן מאמינה לו שהוא אוהב אותי, אני כן מאמינה לכל מה שהוא אומר. אבל יש את המשפט "תאמין אבל תבדוק".

אז הוא מתכוון לזה או שזה על סדר היום הקיים?