פורום זוגיות באימון ואישי

היי אסתי,

קודם כל הרבה תודה והרבה כבוד לייעוץ המעולה שאת נותנת כאן!

ועכשיו לבעיה.

אנחנו יחד כמעט 4 שנים, הוא לא רצה להתחתן בלי הסכם ממון דרקוני (שורה תחתונה של ההסכם - אני לא מקבלת כלום) אז ויתרתי על החתונה. נפרדנו פעם אחת לפני שנתיים לחודשיים והוא התחנן לחזור כשהוא מבטיח הרים וגבהות. חזרנו כי מאד התגעגעתי אליו, שום דבר לא השתנה.

כל דבר שקורה הוא ביוזמתי. נסיעות לחו"ל (הוא מממן אבל אני יוזמת), מעבר דירה - ביוזמתי, לא עזר בכלום, במילים פשוטות הוא מאד אוהב את עצמו וכל מה שקשור אליו הוא מוכן (בלית ברירה) לשלם גם עלי. כמו למשל מסעדות או חו"ל, אבל אם זה משהו שהוא לא מרוויח ממנו מיידית הוא לא רואה סיבה לשלם או לחלוק.

את עצמו הוא מאד מפנק באלפי ולפעמים (רכב) במאות אלפי שקלים. (לא פריע לו שאני חיה איתו 4 שנים אבל נוסעת ברכב קטן וישן בעוד הוא נוסע על רכב ששווה שתי דירות. אבל כל מה שקשור אלי זה מוגבל או - רק מה שנראה לו. כלומר הוא מסוגל לקנות לי נעליים מאד יקרות בלי קשר אם הן ימצאו חן בעיני או לא וגם כשאני אומרת שהן לא מוצאות חן בעיני הוא מסרב לאפשר לי להחליף אותן.

הוא אמר יותר מפעם אחת שהוא לעולם לא אהב מישהי כמו שהוא אוהב אותי וששיניתי לו את החיים. ואם הוא לא היה מאוהב בי הוא לעולם לא היה מוכן לסבול את מה שהוא סובל ממני. (הוא מדבר על הוצאות כלכליות שלא היו לו לפני שהכיר אותי כמו חו"ל למשל שאף פעם לא נסע למעט למצריים במסגרת עבודה)

כל פעם שאני רוצה משהו הוא צועק עלי שאני חזירה ושאין לי גבולות.

בנוסף, הוא מתלונן שאני באה מאוחר הבייתה ולא "מטפלת" בו כמו שצריך לטפל בגבר. כשאני מזכירה לו שעשיתי את זה שנה וראיתי שזה לא גורם לו לקחת אחריות על הקשר שלנו הוא טוען שכל מה שחשוב לי זה העסק ובגלל זה אני לעולם לא אהיה "האישה הבייתית".

הסברתי לו יותר מפעם אחת שכל עוד הוא לא לוקח אחריות (כלכלית ) עלי ומניח לי להתמודד עם כל הנושאים הכלכלים לבד בעוד השפער הכלכלי בינינו עצום הרי שאני לנצח אצטרך לעבוד קשה בשביל סיכויים להצליח בעסק שלי ואילו הפער הכלכלי שהוא יצר בבית שלנו גורם לכך שאני אנסה לייצר עוד ועוד כדי להשתוות, או לפחות להתקרב.

חוץ מזה, בימים תקינים שהנושא הכלכלי לא על הפרק כיף לנו יחד, יש לנו שיחות טובות, הרבה צחוקים ואחלה סקס.

עכשיו למשוואה הזאת נכנס עוד משתנה. אני בהיריון בחודש שני ומאז שגיליתי את זה אני בהיסטריה. התוכנית שלי הייתה להקפיא בייציות ולחכות כמה שנים, ואילו עכשיו שזה קרה הופתעתי מאד. כשהרופא בישר לנו את זה הוא חייך מאוזן לאוזן ואני הייתי בהלם. היו לי תוכניות לגבי נושא הילדים ולפתע זה קרה.

אני בת 37 כך שאני לא כל כך מתלהבת מהפלה. מצד שני איך שהיחסים כרגע אני לא מרגישה שימחה גדולה מילד משותף. אמרתי לו אתמול: "אני יודעת שלא יהיה לי טוב איתך, כמו שאתה צורח עלי כשאני מבקשת שתקנה לי קרם פנים כך אתה תציק לי על כל דבר עם הילד, רק שאז לא יהיו לי את היכולות הכלכליות לקנות כל מה שאני רוצה בלי הטובה שלך...אני אעבוד פחות, אייצר פחות מהעסק ובמצב שבו אני תלויה בך ובחוסר נדיבות שלך יהיה לי רק רע" הוא אמר בתגובה שאני אומרת לו דברים כואבים מאד. אמרתי לו שזאת האמת.

יש לציין שהוא בן 42 ומאד רוצה ילד, מה שהשתנה בשנתיים האחרונות כי לפני כן הוא טען שילדים זה מיטרד והם רק עולים המון כסף ועושים המון רעש.

ההתלבטות שלי היא בשלושה מישורים:

1. האם להשאיר את הילד בהנחה של 50% של הורים שלא חיים יחד?

2. האם להיפרד ממנו עכשיו או להמתין את תקופת ההיריון בהנחה שחלק גדול מהמתחים עשוי (סיכוי כלשהו) להיעלם כשההורמונים שמציפים עכשיו את הגוף יעלמו?

3. מה הסיכויים שגבר ישתנה כתוצאה מלידת ילדו לעולם?

אני יודעת שאף אחד לא יכול "להחליט" בשבילי ובכל זאת, הייתי שמחה לשמוע מה הייעוץ שהיית נותנת לי כ"אחות גדולה" ולא רק כיועצת מקצועית.

המון תודה,

דנה