פורום זוגיות באימון ואישי

שלום רב,

אני כבר קוראת כמה ימים ואני חייבת לציין שאת עושה עבודה מדהימה! ישר כח!

אז ככה אני בת 28 נשואה כבר 5 שנים יש לנו ילד בן 4 ואני בהריון.

אני חייבת לציין שיש לי בעל מדהים! אוהב ,מפרגן בייתי מאוד, אבא למופת ,מפנק -כל מה שאשה צריכה באמת! וכולם אומרים לי כל הזמן איזה כיף לך!

יש בנינו חברות מאוד טובה,ובזמן האחרון אני מרגישה שאני כבר לא אוהבת אותו,משעמם לי איתו ובעיקר לא נמשכת אליו..המשבר הראשון היה לפני חצי שנה שהרגשתי שאני לא רוצה עוד ואני לא נשמשכת ולא אוהבת ויצרתי מריבה מאוד גדולה שהסתיימה אחרי הרבה שיחות והבנה וכביכול הכל הסתדר סיכמנו את זה כמשברון. והחלטנו להיכנס להריון חשבתנו שזה משהו שהוא מתבקש, יש לנו הכל, עבודות מסודרות בית,חיים טובים וחברות טובה .נכנסתי להריון.

אני היום בחודש חמישי ואני מרגישה שזה פשוט לא זה שוב... אני לא נמשכת אליו ומרגישה שיכולה/רוצה להיות לבד. בא לי להיות לבד.

זה קצת מפחיד אותי כי אני באמת לא יכולה לבקש יותר טוב ממנו ואני לא מבינה את עצמי.

אם לא היה לי לי את ההרגשה הזו לפ]ני ההריון הייתי אומרת זה אולי ההורמונים אבל לא6 ניראה לי.

אני מאוד אוהבת את עצמי ומאוד מודעת לעצמי וזה כמובן נותן לי "אומץ" ובטחון.

אבל אני מרגישה שלא בא לי לחיות ככה,בא לי ריגושים בא לי כיף בא לי להיות מאוהבת ,ומצד שני זה"לא הגיוני" שאעזוב אותו הוא מדהים!

מאוד מבולבלת אשמח לקרוא חוות דעתך.

תודה