פורום זוגיות באימון ואישי

יתכן שכבר פנית בעבר בנושא, אך אינני מצליחה להגיע להבנה שמרגיע אותי, ובמקרים מסויימים בלי כמובן שהנושא גורם לסיכסוך ביני לבין בעלי.

החמים שלי ,אני ינסה להתחיל מהתחלה: כשהתחלנו לצאת והיכרתי אותם הם ניראו נחמדים, בעלי סיפר שהם "עניים" ולא כמו הורי שהצליחו לבנות בית, בהמשך כשתכננו לעבור לגור יחד, הם החלו לומר משפטים בסגנון:"הורים עוזרים לילדים שלהם, אם היה לי דירה בטוח הייתי נותנת אותה לכם..."כול אלו נאמרו במטרה לעודד את הורי לתת לנו את יחידת הדיור שהיתה להם למגורי חינם שלנו, אני התעקשתי לשלם, כיוון שבכלל לא רציתי להמשיך לגור תחת כנפיהם (למרות ההנחה), בהמשך חמי, דיקלמו :"אנחנו נעזור לכם וכו'...." ולחצו שניתחתן, באיזשהו מקום ההבטחה נשמעה מבטיחה, כי חמותי גגנת ובוודאי שאם יהיו נכדים היא תעזור וכו'.

שוב לקראת החתונה נערכה פגישה, והוריו דרשו מהורי להתחלק חצי חצי.

אחרי כמעט 3 שנים (4) שהינו נשואים רצינו לעזוב את היחידה, וקנינו בית, שוב רק הורי השתתפו בקניה ובעלי אפילו לא פנה להוריו כדי שישתתפו, כאשר ראו את הבית הם אמרו שהוא לא ניראה להם...(זאת למרות שהם עצמם קנו את דירתם בכסף משותף של הוריהם), וכעט כאשר עברו עוד כמה שנים הם הולכים לקנות לעצמם דירת יוקרה במגדל עם 5 חדרים.

לאחרונה בעלי הפסיד כספים וביקש את עזרתם ,הם טענו שוב שבגלל הדירה המפוארת הם לא יכולים ממש לעזור...

חמותי היא טיפוס שחייב שהכול יהיה נוצץ אצלה, לכן גם בחתונתינו היא התערבה ודרשה שהאולם יהיה לטעמה, יש לה עיניים גדולות ובכול פעם שחשבנו לטוס לחו"ל היא כבר היתה קונה כרטיס לעצמה לשם,אפילו אם זה פעמים בשנה. למעשה לכול מקום מלבד הודו היא טסה אחרינו (לא איתנו).

דבר נוסף הוא שהם נורא מנדנדים שהם רוצים נכדים-כאילו זה "נכד בהזמנה"

וכיוון שחמותי גננת אני צופה שהיא תתעלק,תחנוק, תנג'ז ותתקשר כול הזמן "מתי אתם באים"? ואף פעם לא תשאל "מה אתם צריכים?"וזה אחד הדברים שמרתיעים אותי בלהביא ילד עם בעלי.

בנוסף שלפני כמה שנים חמותי עברה :"התמוטטות עצבים" ובעיקבותיה היתה בוכה מכול דבר(והחלה ליטול כדורים), בעלי התעקש שנבקר אותם למרות המצבים הלא נוחים שהיינו צריכים לחוות , ואחד מהם היה שהיא שלפה משפט:" אצלנו במשפחה קוראים לנכדים על שם קרוב שנפטר" -באותו רגע לא הגבתי כי לא רציתי לעורר מחלוקת שבסופה היא תבכה, אבל כשחזרנו הביתה כבר הייתי כעוסה,שם אולי החלו אצלי החרדות לגבי הבאת ילד למשפחה מהסוג הזה.

בנוסף אציין ואלו מילות בת דודתו שבעלי הוא "הנסיך" במשפחה, הם בסה"כ שני אחים אבל בעלי הוא המועדף ואפילו אני רואה זאת. הוא מפחד להתעמת איתם ובטח שלהעביר עלהם ביקורת גם כאשר הם פוגעים בנו, ומסכסכים בינינו (הם אלו שבד"כ שופטים ומבקרים את כולם...)

בנוסף אציין שבעלי גדול ממני ב7 שנים ,כלומר הוא בשנות השלושים שלו ואני עדין בעשרים.

אני מנסה להבין את הרגשות שיש לי כלפיהם כדי שכמובן אוכל להפריד ולדעת לאן לשייך כול דבר, ואולי אוכל במעט תבונה לדעת להשתמש במילים ומתי לשתוק.

עלי להבין איך להתנהג ,איך לשים גבולות, מתי כן ללחוץ על בעלי לדבר איתם, זה כול כך מסובך ,ואני צריכה הדרכה....

איך אני באמת יכולה להגן על עצמי ועל נישואיי מפניהם? או לאחר 7 שנות זוגיות (ללא ילדים) כדאי לעזוב את מיטה החולה הזו?