קהילת מיניות - שיח נשים

בת 22, לא הייתה במערכת יחסים אף פעם.
אני מניחה שזה קשור למשהו נפשי בתוכי, מאז ומתמיד חוויתי קשר עם בנים, רק בדרך שפגעו בי (בבית ספר וכו'), למרות שלי אין בעיה בדימוי העצמי, לא הגופני ולא פנימי. אבל בכל זאת, מעולם לא יצירתי קשרי ידידות עם בנים. ולמעשה רק עכשיו כשאני לומדת לימודים גבוהים, אני מתחילה ליצור קשר.
אך העניין מוזר, כי אני מרגישה לא מפותחת בעניין, נורא נבוכה שמתחילים איתי, נורא "אאוט" ואני מניחה שאני משדרת את זה...
איכשהו אני קצת מחכה למישהו שיקלוט את האופי, ויתחיל איתי עדין יותר, או רגיש.
קצת נדמה שאני מחכה לאביר על הסוס הלבן.
אך יש שתי עובדות:
1. ברור לי שכמות האנשים שאוכל להתחבר אליהם הוא מצומצם, פשוט מעצם העובדה שאני בן אדם יוצא דופן (ומצפה לאחד יוצא דופן כמוני)
2. אני חסרת ביטחון מאוד בכל מה שנוגע למעבר לשיחת חולין, כמובן עם בני המין השני. ואני כבר בת 22. זה מצב שכביכול אופייני לנערה בת 12.

דבר נוסף, שאני מאוד קושרת אותו למה שכתבתי מעל.
זה העניין של חוסר התעניינות במין. אוקי, סקס מלחיץ אותי. הגיוני, לאור חוסר הנסיון שלי, ולמעשה עוד לא הייתה לי מע' יחסים, אז ככה שבכלל עוד לא הדעתי ל"כמעט" בכלל לא הגעתי לנשיקה.
אבל אני אומרת דבר כזה: בנאדם הוא יצור מיני. ולא יודעת אם זה טבעי מצב כזה של אי התעסקות בזה.
גוף יפה לא עושה לי את זה, האמת היא שהדבר שהכי עושה לי את זה זה אופי, אבל לא יודעת אם "עושה לי את זה" זה נכון לסיטואציה.
קיצור שום דבר לא מחרמן אותי... אולי ביני לבין עצמי אני מפחדת מזה, לא יודעת.

אני כאילו מתחילה עכשיו לחיות חיים של ילדה בת 12, לאט לאט, מההתחלה, כל מה שנחסך ממני בחטיבה והלאה..

העניין הוא כזה: זה מצב תקין??
אני מניחה שהטיפול הטוב ביותר זה פשוט לאט לאט להכיר אנשים ולצאת וכל זה... פשוט להתנסות.
בכל זאת אני לחוצה שאני לא "כמו שצריך".

תרגיעי אותי. ואני ממש מקווה שלא תגידי לי ללכת לפסיכולוג סקסולוג כי סביר להניח מה שהוא יגיד לי, זה מה שאני כבר יודעת.

גל