קהילת מיניות - שיח נשים

אני אפילו לא יודעת מאיפה להתחיל...

אנחנו נשואים 5 שנים + שני ילדים ועוד אחת בדרך.

לכאורה וכלפי חוץ יש לנו זוגיות טובה- אנחנו מסתדרים, מסכימים על הרוב בענייני ניהול הבית וגידול הילדים, הוא איש טוב בעיניי ואני מאמינה שגם אני בעיניו, מצחיק אותי ודואג לי ולילדים.

הבעיה שלנו, שהיא יותר שלי, היא הפערים בצרכים הפיזיים והמיניים שלנו, כשהצד עם תחושות החסכים הוא אני...

בקצרה אספר שמאז שהכרתי אותו הבעיה הייתה קיימת אבל סונוורתי מאהבה ומהכמיהה לזוגיות שסוף סוף מתגשמת, כך שהעלמתי עין והדחקתי את הנושא. היום זה מטריד אותי ברמת היום יום, שעה שעה, ואני לא שקטה בכלל.

הבעיה היא כזאת- אין לו שום גינוני חיבה רגשיים ופיזיים אליי. הוא לא נוגע בי, מחבק, מנשק, מלטף, נצמד ושום דבר פיזי או מיני. מלבד נשיקות הבוקר הסתמיות, ויחסי המין פעם ב, אין שום מגע מהצד שלו.

אני אשה חמה ויצרית. אוהבת מאוד להעניק ולתת אהבה וחום גופניים והפרטנר שלי בדיוק ההפך ממני.

אני כל כך מתוסכלת, הגוף שלי ממש כואב, המחשבות על החוסר הזה יוצרות אצלי כאב רגשי שמתגלגל במהרה לכאב שהופך לי את הבטן. אני מרגישה חסרת מזל שזה מה שהיקום והאל הועידו לי. גבר שלא נוגע בי ולא מממש את הצרכים הפיזיים שלי. גבר שהפערים ביני לבינו הם כמו תהום עמוקה ומסוכנת.

אנחנו מקיימים יחסי מין בתדירות מאוד מאוד נמוכה. אחת לשבועיים או שבוע במקרה הטוב. זה קורה מאוד מהר ובזמן האחרון מרוב שזה קצר אני לא מסופקת. אני מרגישה כמו כלב כועס ורעב וזה כמובן משפיע על מצב הרוח שלי ולצערי, לעיתים גם על היחס שלי כלפי הסביבה, כלפיו, והכי גרוע- כלפי הילדים.

אינספור!!! פעמים שוחחתי איתו על הנושא- הודעות סמס, מכתבים מפורטים, שיחות טלפון ופנים מול פנים, וכל הזמן הוא או מתנצל, או לא יודע מה לענות לי, או שאם יש סיבה להתנהגות לא נעימה שלי (דבר שקורה לעיתים קרובות בזוגיות) הוא ישר מאשים את ההתנהגות שלי בחוסר נתינה שלו.

יש מקרים שאני ממש מרגישה מושפלת, וזה כל כך כואב לי. למשל, הייתה פעם שחזרתי מהמקווה (אנחנו שומרים נידה) וציפיתי שייתנפל עלי בתאווה אחרי תקופת השמירה הארוכה, כמו כל גבר טיפוסי. הושפלתי מאוד כשמייד עם כניסתי הבייתה הוא לקח את המפתחות ויצא לפגוש חברים, ועברו עוד יומיים עד שבכלל שכב איתי. זה קרה כל כך מזמן ועדיין זה צורב לי בנשמה. עוד מקרה טרי קרה השבוע כשניסיתי ליזום, מתוך נואשות כמעט, נשכבתי עליו ונישקתי אותו והוא פשוט נשאר לשכב כאילו כלום, לא החזיר לי לא בנשיקה ולא במגע עד שפשוט קמתי מושפלת וכואבת...

תמיד אני אומרת לו שאם אני אקבל את המעט שאני דורשת, אני אעשה אותו מלך, ואהיה הכי מפרגנת ונעימה. הסברתי לו שהחסכים אצלי לאט לאט מרחיקים אותי ממנו ומעלימים את הנחמדות שלי. הסברתי לו שבלי לרצות בכך, אם זה ימשיך להיות כמו שזה, יגיע יום שאני כנראה לא אוכל להישאר, שאני אאלץ לקום וללכת. הסברתי לו שכואב לי שהוא יודע שהוא יכול לאבד אותי ושהוא לא הופך את העולם כדי לשמור עליי קרוב.

אני כל הזמן בהשתדלות לא לעשות עניין מזה, לשכוח מזה, להדחיק את זה, להסתכל על הצדדים הטובים שבו, אבל אני לא מצליחה. יש תקופות שבאמת זה עובד, אבל הכאב, החסך והמרמור משתלטים עליי בחזרה ואני פשוט לא מצליחה לקבל את זה שככה ייראו חיי- שאני לנצח לא אהיה מסופקת מבחינה מינית, שלא ארגיש נשית ומושכת, שלא אקבל חום ואהבה, שלא לדבר על פינוק. אני מקנאת בכולם- באחי וגיסתי, באחותו וגיסו, בכל זוג ברחוב, בזוגות בטלויזיה ובסרטים, והכי נמוך- בילדים שלי שמקבלים כל כך הרבה חום ממנו...

אין לילה שאני לא נרדמת בבכי, שלא מתהפכת לי הבטן מכאב, שאני לא שוקלת להיפרד ממנו אבל משתתקת מהמחשבה על זה...

לא יודעת כבר מה לחשוב- אולי הוא הומו? אולי הוא לא באמת אוהב אותי ונמשך אליי (אבל אם כך- האם מעולם לא אהב ונמשך? למה התחתן איתי?), אולי הוא א- מיני? אולי הוא עבר התעללות מינית בילדותו שפגעה בצרכים הפיזיים שלו?

הצעתי כמה פעמים טיפול זוגי והוא לא מסכים...

אני משתגעת כבר, והכי גרוע שאני חיה עם זה 5 שנים לבד, עם עצמי. אני לא מסוגלת לשתף אף אחד בתחושות הקשות האלה ואני מפחדת לאבד את השפיות שלי...

אני חייבת עזרה. פשוט חייבת