הוספת הודעההוספת תגובה פורום יחסי הורים-מתבגרים - ראש הפורום

עזרה חשובה

ד"ר ליאת יכניץ(24.5.2009, 21:14)

שלום לך, אליה

המצב שאת מתארת הוא מצב קשה מאוד עבור ההורה, משפיל ולא פעם גורם לתחושת חוסר אונים. דבר ראשון - מצוין שדיברת איתה והבהרת לה את עמדתך בנושא.

מעבר לכך, אני שומעת פה בין השורות ענין לא פתור מהעבר. ביתך מחזירה אותך להרגיש ילדה קטנה וחסרת אונים, וכנראה היא מרגישה את התחושה שלך ובדרך אינטואיטיבית גם מבינה שזה כלי בעל עוצמה רבה מבחינתה. היא אומרת שככה את חינכת אותה - שאפשר להוציא עליך את העצבים. האם יתכן שבדרך עקיפה היא קיבלה מסר זה, אם ממך ואם מאנשים אחרים במשפחה: הוריך, בעלך, ילדיך האחרים? במידה ואת מזהה דפוס מסוג זה, אז הענין הרבה יותר עמוק ודורש עבודה שלך עם עצמך, ייתכן אפילו בתהליך של טיפול מקצועי. כהורים, חשוב שנוכל להתמודד עם בעיות ההתנגות של ילדינו בצורה "קרה", תוך שיקול דעת ויכולת תכנון. אם את מרגישה שאינך יכולה להתמודד עם בעיה זו בדרך ה"קרה" ושמול התוקפנות של ביתך את נמצאת בחוויה של ילדה קטנה, בהחלט הייתי מציעה לפנות לעזרה של איש מקצוע.

נקודה נוספת, היא כמובן הענין של הצבת הגבולות. חשוב לדבר עם הילדה כששתיכן רגועות, לא במצב של כעס, ולהבהיר לה שמדובר בהתנהגות שאינה מקבולת מבחינתך בשום פנים ואופן. חשוב לתת לגיטימציה לכעס שלה, אך לא לאלימות. לפני שיחה מסוג זה חשוב שתכיני את עצמך, תהיי בטוחה בזכותך לעמוד על שלך. אם לא תהיי בטוחה, שוב ביתך תרגיש את חוסר הביטחון שלך והדבר עלול רק להחמיר את המצב. במידה והאלימות חוזרת, רצוי להחליט על עונש (בר ביצוע!!!).

מבלי לפגוע בכל הנאמר בענין הגבולות, תנסי לבדוק עם ביתך מה בדיוק מכעיס אותה וגורם לה להיות תקופנית כלפיך, ובאיזה דרך לדעתה אתן יכולות לדבר ולפתור קונפליקטים.

בברכה,

ד"ר ליאת יכניץ