עוד בנושא
פורומים חדשים
כלים שימושיים
התייעצות
ד"ר ליאת יכניץ (22.11.2009, 18:41)שלום לך!
הנושא שאת/ה מתאר/ת הוא מאוד נפוץ, וגורם להרבה תסכול וכאב לאנשים הרמגישים שהם פחות אהובים מאחיהם.
דבר ראשון, כולנו כהורים אוהבים את ילדינו, אבל לא ממש באותה צורה או באותה דרך. יש ילדים שאנחנו מרגישים שהם חלשים יותר, זקוקים יותר לעזרה, יש ילדים שמזכירים לנו את עצמנו - לטובה ולרעה, יש ילדים שמצאו דרכים לפנות אלינו ולקבל את מבוקשם בצורה יותר יעילה וכד'. בכל מקרה, כל ילד הוא אישיות בפני עצמו ומעורר בנו ההורים תגובות שונות. אין זה אומר שבגלל זה מגיע לילד אחד לקבל יותר התייחסות ואהבה מהאחר.
הדבר השני הוא שלפעמים גם אם ההורים מעניקים לשני הילדים ממש אותו דבר, ומאוד משתדלים לנהוג בשוויון והגינות, אחד מהם עדיין מרגיש מקופח. במקרים אלה אין צורך לבדוק ולהוכיח האם הוא צודק או טועה, כי מה שחשוב זו ההרגשה הסובייקטיבית שלו, ואם כך הוא מרגיש - חשוב לקבל זאת.
כיוון שכאן מדובר באנשים מבוגרים, בעלי משפחות ולא בילדים, הייתי מציעה לקבל את העובדה שאלה ההורים - זו דרכם, ואין זו אחריותם של הילדים לשנות אותם, להוכיח להם או לתקן את התנהגותם. אנחנו לא בוחרים את הורינו, אבל אנחנו כן משפיעים על טיב מערכות היחסים שיש לנו עם האנשים הקרובים לנו. אם המצב משפיע לרעה על היחסים עם ההורים או עם האח - ניתן לשקול לשוחח איתם, אם כי אני לא בטוחה שהדבר יועיל. יש סיכוי טוב שההורים לא יבינו ויפגעו.
המלצתי היא לקבל את המצב כפי שהוא, לנסות למצות את מקסימום ההנאה והסיפוק מהיחסים עם ההורים ולהבין שהם לא מושלמים, וכך גם אנחנו.