הוספת הודעההוספת תגובה פורום יחסי הורים-מתבגרים - ראש הפורום

בן מתבגר

לילי(9.8.2011, 15:33)

בני בן 11. התגרשנו לפני כשלוש שנים כיוון שהזוגיות כשלה על רקע התפרצויות זעם של בן הזוג. יש לי בן נוסף צעיר יותר.

בעקבות הגירושין נשלחנו לבדיקת מסוגלות הורית בה נכתב כי אב ילדיי הוא על גבול הפרעת האישיות. התנהגותו מתבטאת באמירות מאוד בוטות ובהערות בלתי פוסקות לסובבים אותו.

לילדים קשה להתמודד איתו.

בני הבכור דומה מאוד לאביו. הוא מעיר הערות בלתי פוסקות לאחיו שמתקשה לענות לו ומדי פעם פורץ באלימות. לילד אין חברים שבאים אליו הביתה, המאורע הוא מאורע נדיר ביותר של ביקור חברים. האחיינים בני גילו וצעירים יותר מתרחקים גם הם בטענה שהוא מעליב אותם. אני מדברת איתו על כך ומנסה להביא למודעות שלו שהוא בוטא ביחסו לאחרים ועל כן מתרחקים ממנו. יש לציין ןכי המדובר בילד מחונן בעל תחומי עניין רבים, חוש הומור מפותח ביותר, ילד מקסים!

בעקבות מריבה בין הילדים והתערבותי התחצף הילד נורא אמר שאינני אימו, זילזל בעיסוקי, איחל למותי ועוד ועוד מרעין ובישין.

הצד השני אינו משתף פעולה לצורכי פסיכולוגים ויועצים למיניהם והבנתי שחייבים את הסכמתו לטיפול.

מה לעשות? אני מבינה שהמצב עלול להתדרדר יותר...

בנוסף, מצבי הבריאותי מאוד עדין ואני חרדה שמא ביום מן הימים, כשאלך לעולמי, וכפי הנראה לא בגיל הגמלאות... ישאר בני הצעיר עם אח ואבא שההתמודדות איתם קשה מנשוא. אני נורא דואגת לו!!!

המצב כרגע הוא שהילד נשאר אצל אביו ולא חזר אחרי הביקור. הבעתי את הסכמתי כי אמרתי שהוא אבא שלו ואם טוב לו שם הוא יכול להישאר. בין כותלי ביתי אין מקום להתנהגות שכזו...

מצד שני, המסר שעלול לעלות הוא שאני מוותרת על הילד ואני ממש לא מוותרת עליו, הוא ילד מקסים ואהוב מאוד מאוד מאוד...